יום שישי, 28 ביוני 2013

בדרך למעלה, הבית היהודי מתנתקים מהשטח

בנט. הפעילים מצפים שיתחבר


בנט הצהיר כי הוא רוצה לפחות שלושה-ארבעה ראשי ערים בני הציונות הדתית. המציאות בשטח: פילוגים, מאבקים בין צעירים לוותיקים, יריבויות בין אנשי הבית היהודי לאיחוד הלאומי וביקורת על בנט ואנשיו "שהתנתקו מהשטח"

הבחירות המוניצפליות בפתח ופעילי הבית היהודי כבר מזמן בתוך העשייה הפוליטית המקומית. לפני מספר חודשים הצהיר יו"ר הבית היהודי כי הוא מצפה שלמפלגה הציונית דתית יהיו לפחות שלושה נציגים שיעמדו בראשי הערים. לצורך כך, הוא מינה את מזכ"ל המפלגה ניר אורבך כאחראי הראשי מטעם הבית היהודי לבחירות המוניציפליות וכן כן הוקמה וועדה מטעם המפלגה. אך למרות ההצהרות של בנט וההתארגנות של המפלגה הדתית לאומית למקור ראשון נודע כי בקרב פעילי השטח של המפלגה יש תסיסה וביקורת רבה על התנהלות נפתלי בנט וחברי הכנסת מהבית היהודי בכל מה שקשור לבחירות לרשויות המקומיות.

כמעט בכל עיר גדולה שבה יש נציגות גדולה לציונות הדתית יש מאבקים ופיצולים בין נציגי המפלגה הדתית לאומית. במודיעין אנשי המפלגה הציונית דתית החליטו להתפצל לשתי רשימות שונות. סיבת הסכסוך: חוסר רצון של הוותיקים לקיים פריימריס של המתפקדים ולשמר את כוחם. בפתח תקווה יש מאבק בין דור צעיר שנכנס לפוליטיקה המקומית לעומת הוותיקים שמתנגדים לכל סוג של פריימריס. פעילים בפתח תקווה ספרו למקור ראשון כי הם מתקשים ליצור קשר עם אנשי המפלגה שיכריעו במחלוקת - התנהלות שלטענתם חוזרת על עצמה במקומות אחרים. "אנחנו מצפים שהאמירה 'משהו חדש מתחיל' לא תישאר רק ברמה הארצית אלא תחלחל גם למישור המקומי. לצערנו, אחרי שהתגייסנו בבחירות לטובת הבית היהודי ולבנט ציפינו שהתעוררות הזו תמשיך בכל עיר ועיר. כרגע, אנחנו לא מצליחים להגיע אליו", מספר פעיל צעיר מפתח תקווה.

לא מעט צעירים שהתגייסו לטובת הבית היהודי בבחירות האחרונות מספרים בהתמרמרות על "ההתנתקות" של שרי המפלגה וחברי הכנסת מהשטח. "מאז שנגמרו הבחירות אנחנו לא שומעים מהם, יש כאן קבוצה גדולה של צעירים שנכנסה בעקבות בנט לפוליטיקה המקומית מתוך תחושת שליחות אך אין לה שום גיבוי מצד השרים וחברי הכנסת שחייבים להם את בחירתם", מספר אחד הפעילים מפתח תקווה שגם שם עשויים הפעילים להתפצל לכמה וכמה רשימות.

במספר ערים טוענים שאחרי ההישג בבחירות שכחו חברי הכנסת החדשים את הפעילים שהביאו את ההישג. בבית שאן למשל, מספרים פעילי המפלגה, הוכפל פי שלושה כוחה של הבית היהודי בבחירות הקודמות אך עד עכשיו לא הגיעו נציגים מהמפלגה לעבוד על תוכנית אופרטיבית להגדלת הכוח הפוליטי של המפלגה בעיר.

"אנחנו היינו רוצים לראות את נפתלי בנט וניר אורבך דופקים על השולחן וקוראים לסדר את אנשי הציונות הדתית בעיר", מספר פעיל מהבית היהודי במודיעין, "זה לא קורה. כל אחד עושה מה שהוא רוצה, מדבר בשם המפלגה והתוצאה תהיה נציגות מוחלשת מאוד של הציונות הדתית בערים". במודיעין התפצל הכוח של הבית היהודי לשתי רשימות שונות בגלל המחלוקת על קיום פריימריס. בבית שמש הכריז נפתלי בנט על תמיכה בעליזה בלוך לראשות העיר. אך נציגים אחרים של הציונות הדתית טוענים כי תמיכה בבלוך תפגע במחנה הציוני שנלחם נגד ראש העיר משה אבוטבול מש"ס.

במספר מקומות יש מאבק בין אנשי הבית היהודי לאיחוד הלאומי. בירושלים קיימות שתי רשימות של הציונות הדתית אחת מטעם הבית היהודי והשנייה מטעם האיחוד הלאומי. מה שהצליח במישור הארצי לאחד את הכוחות השונים רחוק מאוד במישור המקומי שם פעילים מאותה מפלגה - הבית היהודי - רבים ביניהם ומתפצלים לרשימות שונות. פעילים בבית היהודי טוענים שהמתיחות בין אנשי אורי אריאל לאנשי בנט גלויה מאוד בשטח. באשקלון ובאשדוד נפגש שר השיכון אורי אריאל עם ראשי הערים יחד עם הנציגים מטעם האיחוד הלאומי ולא מהבית היהודי. "ההתנהלות הזו רק מגבירה את החשש בקרב הפעילים שהחיבור בין החלקים השונים בציונות הדתית הוא רעוע מאוד ולכן כל מחנה פועל לעצמו", מספר אחד מפעילי הבית היהודי.

עמיחי סיבוני, פעיל הבית היהודי מאשקלון, אומר כי נכון לעכשיו יש מחלוקת בתוך חברי המפלגה בעיר והפעילים הצעירים לא יכולים להשתלב בעשייה הפוליטית ולכן האופציה של להקים רשימה עצמאית מטעם האיחוד הלאומי היא "הגיונית מאוד".

הביקורת המרכזית שחוזרת על עצמה כמעט בכל מקום שבו היו הישגים מרשימים לבית היהודי היא "הניתוק" של המפלגה מפעיליה. "ישנה הזדמנות להגיע להישגים משמעותיים בבחירות לרשויות המקומיות", אומר פעיל ממודיעין, "רשימות טובות והנהגה מקומית ראויה הן הפלטפורמה להישגים בבחירות הבאות. חבל שחוסר התערבות מצד נפתלי בנט ואנשיו יובילו בסופו של דבר להיחלשות של הבית היהודי ברשויות המקומיות".

נחי אייל מהאיחוד הלאומי אומר שהוא עובד בשיתוף פעולה מלא עם מזכ"ל הבית היהודי ניר אורבך ושברוב המקומות יגיעו הצדדים השונים לרשימות מוסכמות. "הטענות שנשמעות מופרכות", קובע אייל, "ישנן שתי מפלגות שמתאחדות לריצה משותפת. בשטח, לא תמיד הנציגים של מפלגה אחת היו מחוברים למפלגה השנייה ולהפך. ניר ואנוכי חורשים את כל הארץ ואני יכול לחתום שגם באשקלון ואשדוד וודאי בירושלים ירוצו רשימות משותפות. ב95% מהארץ הרשימות יהיו משותפות חוץ ממקומות בודדים שיכול להיות שאינטרס יהיה שיהיו שתי מפלגות".

 מהבית היהודי נמסר כי, ״הבית היהודי היא אחת מהמפלגות הדמוקרטיות היחידות שנותרו בפוליטיקה הישראלית, וככזו היא מאפשרת לכל סניף לבחור את מועמדיו. בשם הדמוקרטיה והפתיחות נמשיך להתעקש גם על זכותם של אנשים להתבטא באנונימיות בעיתון. גם זה חלק ממפלגה חיה ותוססת״

פורסם בעיתון מקור ראשון 




יום שלישי, 25 ביוני 2013

פרשת גיוס בני העדה הנוצרית והיעלמותם של ארגוני זכויות האדם



לא יודע אם יצא לכם לראות את הדיון המרתק אצל לונדון וקירשנבאום אודות פרשת האב גבריאל וגיוס העדה הנוצרית לצה"ל. שאדי חלו'ל, דובר העדה הנוצרית הופיע שם מול ח"כ באסל גטאס מבל"ד המשתייך אף הוא לעדה הנוצרית.

היה בדיון הקצר הזה נגיעות בשאלות גדולות שלא מעט נוצרים החיים במדינת ישראל שואלים את עצמם, בייחוד אלה שחיים ומתגוררים בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל. שאלות של זהות והשתייכות. היו גם כמה האשמות מטעם ח"כ גטאס שעלו בדיון אצל שלונדון וקירשנבאום כנגד פורום העדה הנוצרית שפועל לסייע לצעירים להתגייס לצה"ל או לשירות לאומי. טענה אחת מופרכת במיוחד היא שלכומר גבריאל נדאף אין זכות להביע את דעתו בענייני חברה ומדינה. ירון לונדון שאל את גטאס בצדק מדוע אין לו מה לומר לתנועה האיסלמית שהפוליטיקה והדת חד הם בקרבם, כמו אצל קבוצות אחרות בחברה הישראלית, אך לח"כ גטאס אין מה לומר לומר לעמיתיו המוסלמים, רק כומר אחד מנצרת מפריע לו לישון בלילות.

הטענה השנייה מפי ח"כ גטאס הייתה שפורום העדה הנוצרית "נתמך" על ידי ארגון "אם תרצו" ו"ישראל שלי" ארגונים "ימניים". לבושתנו, ח"כ גטאס צודק במובן מסוים. מי שתמך באנשי העדה הנוצרית מהרגע הראשון היו אנשי "אם תרצו". לא מדובר בתמיכה כלכלית, חומרית, או משהו כזה. אלא ברצון אמיתי לסייע לאנשים הללו שחלקם משרתים איתם כתף אל כתף בצבא.

אני התוודעתי לסיפור המרתק הזה ממש בחיתוליו. אנשי "אם תרצו" החלו לעזור לחבריהם הנוצרים בלי תקשורת בלי כלום. הם פשוט באו לשמוע את אנשי הפורום, את הסיפורים, הכאב, ההסתה הפראית שיש בתקשורת הערבית נגד צעירים נוצרים שמעיזים להתגייס לצה"ל. סיפורים מזעזעים על חיילי צה"ל מצטיינים שחוטפים מכות רק בגלל שהם לובשים מדים. אגב, שום דבר מזה לא מתפרסם בתקשורת. קורבנות האלימות מפחדים לדבר, חוששים לספר עם מי ומה הם מתמודדים מחשש להתנכלויות.   

שאדי חלו'ל מתעמת מול ח"כ באסל גטאס


מי שמלווה את אנשי העדה הנוצרית מהרגע הראשון אלו פעילים של "אם תרצו" שלא מוכנים לקבל שיש אזרחים שמעוניינים לקחת חלק בחברה הישראלית אם זה בשירות בצה"ל או שירות לאומי או כל פעילות אחרת ומשום כך נאלצים לסבול מאלימות, התנכלויות והסתה. מה שעצוב בכל הסיפור הזה זו העובדה שרק אנשי "אם תרצו" הרימו את הסיפור הזה. אני הייתי מצפה מקבוצות נוספות להתגייס לנושא הזה. איפה הציבור הדתי לאומי? שרוממות צה"ל בגרונו? איפה חברי הכנסת של הבית היהודי? רק לאחרונה הגיעה לביקור בבית האב גבריאל ח"כ איילת שקד, אבל איפה שאר חברי הסיעה - "המפלגה הכי קרבית בכנסת"? . לאן נעלמו כל ארגוני השווין בנטל? איפה חברי הכנסת הלוחמניים של "יש עתיד"? מדוע רק קבוצה של צעירים כמו אנשי "אם תרצו" ו"ישראל שלי" מחבקים את העדה המיוחדת הזו?

בדיון אצל לונדון וקירשנבאום אפשר היה לשמוע את התסכול על הנקודה הזו אצל שאדי חלו'ל, דובר הפורום וקצין במילואים. הוא התעמת עם האשמה של ח"כ גטאס על התמיכה של "אם תרצו" ויצא בביקורת חריפה נגד ההתאיינות של ארגוני זכויות האדם בעניין בני העדה הנוצרית.

"אנחנו לא נתמכים על ידי 'אם תרצו'", הסביר חלו'ל, "אם תרצו' הם תומך נלהב שלנו. זה ארגון שנחשב ימני אבל כל ארגון שמגן על מדינת ישראל פתאום הוא לא בסדר. אני רוצה לקרוא לארגוני שמאל שטוענים לזכויות אדם ולחופש ביטוי, האם חופש ביטוי זה רק לאוכלוסיה ערבית שמתנגדת למדינת ישראל? או שגם לאוכלוסייה נוצרית שתומכת במדינת ישראל ורצה להיות חלק מהמדינה הזו.  איפה החופש ביטוי שלנו? איפה הזכויות שלנו?"

שאלות טובות, האם לארגוני זכויות האדם יש תשובות?

פעילי אם תרצו (משמאל) יחד עם האב נדאף וח"כ איילת שקד

יום שישי, 21 ביוני 2013

האב גבריאל נדאף ומאבקו לטובת השתלבות צעירים נוצרים בחברה הישראלית



בסוף השבוע האחרון ניסה הכומר ג'ובראיל נדאף לשבור את החרם שהוטל עליו ולהיכנס לכנסיית האורתודוכסית בנצרת, לשאת תפילה קצרה ולהדליק נר. כניסתו התאפשרה רק בזכות העובדה שכמה לוחמי מג"ב וקצינים בצה"ל בני העדה הנוצרית ליוו אותו לבית התפילה.

מאז שהכומר נודה על ידי חברי מועצת העדה הנוצרית האורתודוכסית, המנוהלת ביד רמה בידי ד"ר עזמי חכים, תושב נצרת החבר במפלגה הקומוניסטית, מגנים על נדאף שומרים המלווים אותו בכל אשר ילך.


סיבת הנידוי: נדאף ג'ובראיל מאמין שעל צעירי העדה הנוצרית להשתלב בחברה הישראלית. הוא בעד גיוס ערבים נוצרים לצבא ולמערכת הביטחון, הוא תומך בשירות לאומי והוא סבור שמדינת ישראל היא העוגן והביטחון למיעוט הנוצרי שחי בגבולותיה.

אבל מאז שהכומר נדאף והצעירים שמקיפים אותו "יצאו מהארון" והכריזו שהם תומכים במדינת ישראל ומחויבים לה, נפתחה תיבת פנדורה בנצרת. השד הלאומני, שתמיד היה נפקד-נוכח, החל לרקד בסמטאותיה היפות והעתיקות. כעת מתנהל מאבק של קואליציה משונה, המורכבת מהתנועה הקומוניסטית בנצרת ומהאסלאמיסטים מתנגדי השילוב, נגד אנשי המחנה של נדאף. לדבריהם של אנשי נדאף, הקואליציה הקו מוניסטית-אסלאמית יצאה למסע השמצות אגרסיבי בעיתונות הערבית המקומית והבינלאומית, ברשתות החברתיות וביוטיוב.

אחד הסרטונים התוקפים
את נדאף ברשת מייחל למותו של "הסוכן הציוני, הבוגד, המשוגע, האיש שרץ אחרי הכסף ומגייס צעירים לצבא הכיבוש". באתרים ערבים פורסמו קישורים לעמוד פייסבוק שמציג "רשימה שחורה" של כמרים, חיילי צה"ל ואנשי מערכת הביטחון בני העדה הנוצרית שתומכים ומעודדים צעירים להתגייס לצה"ל.

תמונות של נערים ונערות, בנים ובנות של בני העדה הנוצרית שהשתתפו ביום מורשת קרב של צה?ל, זלגו לעיתונות הערבית ועוררו גל עכור של נאצות והטרדות בבתי הספר, ברשתות החברתיות וברחובות. מורים בנצרת, כך טוענים הורים, דנו עם התלמידים בשאלה "מדוע יהיה זה אסון להתגייס לצה'ל".

מתנגדי גיוס נכנסו לבתי הספר בנצרת והחתימו נערים שלא יתגייסו לצבא, והמצב הגיע לכך שחיילים תושבי העיר מבקשים ממפקדיהם לצאת הביתה בלבוש אזרחי, מחשש להצקות ולהטרדות.
"האוויר טעון באלימות עצורה", טוענים אנשי נדאף, "ואם לא ישימו קו אדום עכשיו, הסיפור הזה הולך להתפוצץ בפנים של כולם". הם קוראים למקבלי ההחלטות בישראל להתייחס בכובד ראש למגמות בנצרת ולעצור את גל ההסתה, שמקורו - לטענתם - באנשי העירייה בנצרת, בפעילי התנועה הקומוניסטית בעיר וגם בכמה חברי כנסת ערבים.


הסכסוך בנצרת בין תומכי הגיוס למתנגדיו התחיל כשבנצרת עילית נערך כנס מטעם משרד הביטחון וחברי פורום העדה הנוצרית, שמטרתו לסייע לצעירים נוצרים להתגייס לצבא. שמותיהם ותמונותיהם של מארגני הכנס החלו לצוץ בכל מקום. אחד הכמרים המשתתפים נמלט באותו יום מהכנס לנוכח התגובות הזועמות שהגיעו אליו בעקבות השתתפותו.

הכעס הגדול נבע, טוענים המארגנים, מהעובדה שבפעם הראשונה מתקיים כינוס פומבי המביע הזדהות עם הממסד הישראלי, עם נכונות להתגייס לצבא ולהשתלב בחברה הישראלית. מכאן הגיעו התגובות החריפות וההפגנות הגדולות נגד הפעילים. "נוצרים תמיד התגייסו לצה'ל,? מספר אחד המארגנים, "אבל שהם ידברו על זה בקול, בלי פחד, בפומבי - דבר כזה מעולם לא היה".

התגובות לא איחרו לבוא. מלבד הנידוי של הכומר נדאף ומסע ההשמצות נגד הפעילים וילדיהם, ארגנו פוליטיקאים ואנשי עיריית נצרת כנס המוני ובמרכזו הקריאה: "לא מתגייסים לצבא הכיבוש". הצעיר הדרוזי עומאר סעד מהכפר מראר שלף צווי זימון לצבא וקרע אותם לקול מחיאות כפיים סוערות ומשולהבות. בשורה הראשונה בקהל אפשר היה לראות כיצד ח"כ מוחמד בראכה, יו"ר חד"ש, מוחא כפיים בהתלהבות. לידו עמדו זקופים ראש עיריית נצרת ראמז ג'ראיסי וראש מועצת העדה האורתודוכסית ד"ר עזמי חכים. גם ח"כ דב חנין היה באירוע.

"כשזו האווירה ואלו הרוחות המנשבות בנצרת מצד ראשי העירייה, מדוע מפתיעים אותנו גלי הסתה נגד חיילים נוצרים?" שואל קצין חבר פורום העדה הנוצרית. רק לאחרונה, מספר הקצין, דרשה עיריית נצרת בעזרת ארגון "עדאלה" צו מניעה האוסר שיווק קרקעות בנצרת לאנשי מערכת הביטחון, בטענה שמתן קרקעות לאנשי צבא הוא אפליה נגד שאר תושבי נצרת.

"מה שהעירייה אומרת בעצם הוא שאתם, אנשי צה'ל והמשטרה הנוצרים, לא שווים כלום. בכל מקום אחר במדינת ישראל הקריקטריון של שירות בצה'ל הוא יתרון, אבל כאן בנצרת זה הופך להיות חיסרון", מספר הקצין.

"אני קצין קרבי, ואני רואה את החבר'ה שלנו הנוצרים בחזית. הם היו ב'עמוד ענן' וב'עופרת יצוקה', עשו דברים חשובים. אתה יודע שהם מרגישים הרבה יותר בטוחים בחזית מאשר בבית שלהם בנצרת?"
איש בשורה
במרכז הסערה עומד הכומר ג'ובראיל נדאף (39), בן העדה הנוצרית היוונית-אורתודוכסית. נדאף שימש כומר בעכו ובחיפה. אחר כך עבד כדובר הפטריארכיה ואף שימש כחבר בית הדין של העדה. הוא נשוי ואב לשני ילדים בגילאי העשרה. בכניסה לביתו תלויה, לצד תמונות איקונין של ישו ומריה, תמונה שלו מיישיר מבט לנשיא המדינה שמעון פרס. "זה עוד לפני שהוא היה נשיא", אומר נדאף. "אני מעריך אותו ואת ראשי ההנהגה בישראל. זה כבוד בשבילי להיות מצולם עם אדם כזה".


נקודת המוצא של הכומר נדאף, ואולי גם שורש הסכסוך בינו ובין שכניו בנצרת, היא הקביעה שלו כי העתיד של הצעירים הנוצרים שלוב יד ביד עם עתידה של מדינת ישראל. "אנחנו אומרים בגלוי שאנחנו לא מרגישים מאוימים במדינת ישראל", קובע נדאף.

"להפך, אנחנו מרגישים בביטחון במדינה הזאת. אנחנו רוצים לחיות כאן ולהוכיח את עצמנו. הרי אתם אומרים שכל אחד צריך לתרום את שלו. גם אנחנו רוצים לתרום את שלנו. אנחנו לא רוצים להיות אוכלי חינם".

הכומר הצעיר מדבר על אפשרות ליצור מהלך היסטורי של חיבור בין החברה היהודית לחברה הנוצרית, אך מזהיר כי אם מדינת ישראל לא תדע לרסן את המתנגדים למהלך ולהגן על הנוצרים, ההזדמנות הזאת לא תחזור על עצמה בזמן הקרוב.

 "התקופה הזו היא תקופת מבחן. כולם מסתכלים איך המדינה פועלת בנושא ההגנה על הנוצרים. אם יראו שישראל ניצבת לימינם של הנוצרים המעוניינים בחיבור עם החברה הישראלית, הבשורה שיוצאת מכאן תתפשט הלאה. אם המדינה תפנה את גבה המתנגדים ינצחו. אל תפספסו את ההזדמנות".

מה הנוצרים בארץ מרגישים כלפי מדינת ישראל לדעתך?
"רוב הצעירים הנוצרים, ולא רק בנצרת, מרגישים שזו המדינה שלהם. זו ההרגשה האמיתית שלהם. הם רוצים לתת והם רוצים לקבל. זה הרצון של הצעירים הנוצרים, ואני מדבר על הרוב שלהם. הנושא הזה אמנם יצא לאור רק לאחרונה, אבל טוב שהוא יצא כי כולם מדברים על זה.

"כל הזמן שואלים אותי: 'אבונא (אבי, י.פ), מה קורה פה? איך כולם מדברים על גיוס לצה'ל ושילוב' לצערי תמיד הייתה תחושה שאסור לנוצרים להגיד את דעתם. אסור שהנוצרים ידברו. אבל זה משתנה".

"הותקפתי כי אני איש דת נוצרי, ובמיוחד מצד בני העדה האורתודוכסית בנצרת שתקפו אותי בחריפות. כאן, בנצרת, תקפו אותי בגלל ראש המועצה, חבר המפלגה הקומוניסטית. הוא רוצה להיות ראש עיר, והוא החל לתקוף אותי כי העזתי לברך את הצעירים שלנו בצה'ל, ואיך יכול להיות שכומר נוצרי מעז לתת לגיטימיות לישראל. לצעירים שלנו יש הרגשה שאם הכומר שותף זה נותן להם תמיכת עידוד, וזה הפריע לו ולאחרים".
אומרים שאתה סוכן שב"כ ומשת"פ של ישראל.
נדאף צוחק: "אחרי הכנס בנצרת עילית הותקפתי בכל העיתונות יותר מכולם. נכון, אמרו שאני בוגד, סוכן המדינה ואויב העם הפלסטיני, ופרסמו את השם שלי בכל האתרים הערביים.

"אני בסך הכל בירכתי את בני הנוער שלנו בצה'ל ואמרתי: אל תכפו על הצעירים שלנו את ההיסטוריות ואת העבר שלכם. הם רוצים לחיות את החיים שלהם עכשיו. הם רוצים להסתכל קדימה והעתיד שלהם הוא פה, במדינה הזאת. תנו להם חופש לבחור. זו הזכות שלהם. אל תגידו שהם בוגדים".

אתה מוחרם בעדה שלך ולכנסייה אתה מגיע עם מאבטחים. אולי אין לך באמת תומכים?
"הרוב הדומם של הציבור שלנו תומך בי. אנחנו מקבלים מדי יום תגובות ומכתבים מעודדים. היוזם הראשי של ההתנגדות הוא עזמי חכים ומועצת העדה שלו. הוא הכריז עליי חרם וקבע, כראש מועצת העדה הנוצרית, שאני לא נוצרי.

"הוא בכלל חילוני ואינו מאמין באל. עם כל הכבוד למר חכים, אני לא מקבל את ההגדרות שלו ולא נכנע לחרמות שלו. אבל מאדם ברמה כמו שלו, למה אתה יכול לצפות? הבעיה שלי היא לא חכים, אלא מדינת ישראל.

"תאמין לי, אני לא מבקש יותר מדי. אני לא מבקש טובות. אני רק רוצה שהמדינה תעשה את מה שהיא צריכה. כל מי שבודק את הסיפור הזה מבחינה משפטית אומר שיש כאן עברות על החוק, אבל עד עכשיו אנחנו ממתינים לתשובות אחרי כל התלונות שהוגשו".

מה חשבת כשראית את המודעה על החרם?
"צחקתי. צחקתי ממש. אני לא מתרגש מהדברים האלו. גם לא ממסע ההסתה נגדי. אבל לא כולם מרגישים שהם יכולים להתגבר על זה. אני באופן אישי משתתף בכנסים בחוץ".
המתנגדים שלך אומרים שהפטריארך הפנה לך עורף.
"אני מבין את הפטריארכיה. הייתה לי שיחה עם כבוד הפטריארך, ארבע שעות וחצי. לא אספר את תוכן השיחה, אבל הוא לא אסר עליי להביע את דעותיי האישיות. אינני מדבר בשם הארגון, אני מדבר בשמי בלבד. לא עברתי על שום חוק, לא של הכנסייה ולא של מדינת ישראל".

איך זה שדווקא בן העדה שלך, ד"ר עזמי חכים, הוא המתנגד הכי גדול שלך? "ד'ר חכים לא מאמין באלוהים. הוא קומוניסט והוא נהנה לחבוש שני כובעים: הוא לא מכיר במדינת ישראל אבל נהנה משירותיה. ביקשתי מהמתנגדים שלנו: אם אתם לא מכירים במדינת ישראל, אנא, תחזירו את תעודת הזהות שלכם ואל תקבלו משכורות מהמדינה הזו. אם אתם נגד מדינת ישראל תהיו ישרים לא ליהנות ממנה".


כשנדאף מראה את הסרטון ביוטיוב שבו מייחלים למותו, הוא מתרגם את המילים ונראה משועשע. "טוב, כאן הם אומרים שאני סוכן של הציונים, בוגד. והפזמון הוא תגייס, תגייס הסוף שלך קרב. לא באיכות גבוהה הסרטון שלהם", הוא אומר בציניות. "הסרטון הזה צולם יום אחרי שד'ר חכים קרא להחרים אותי", הוא אומר בחיוך מריר.

אבל מאחורי החיוך והבוז למשמיציו מסתתר גם חשש שמא הקללות והקריאות למותו יתורגמו לפעולות ממשיות. כשהצענו לו להצטלם ליד הכנסייה דחה הכומר נדאף באלגנטיות את ההצעה, והעדיף להצטלם קרוב לביתו. "אתם רוצים לראות מה יקרה אם אלך לשם עכשיו?" הוא שאל, והחיוך על פניו נעלם. חברי העדה הנוצרית דואגים לספק לו שמירה. בימי החרם הראשונים קיבל שמירה צמודה. היום מסתובב לידו עוזר שמסייע לו.

אתה לא חושש לחייך? יש לך ילדים.
"עם כל האופטימיות שאני משדר לך, בהרגשה הפנימית התחושה שלי היא שאם מסע ההסתה יימשך וזה לא ייעצר, אז זה יבוא. כן, אין ברירה. זה מוביל לשם. ייתכן שאפגע ואז זה ייפול על אחריותם של מי שידעו מה קורה כאן ולא עשו דבר. הילדים שלי נפגעים מאוד מהמאבק נגדי.

"הם שואלים אותי מה יקרה לנו. אנחנו תומכים זה בזה. בילדים שלי אף אחד לא העז לגעת, אבל המורים מתחילים לדבר על זה. נכנסו לבית הספר אנשים שהחתימו את התלמידים על התחייבות שלא יתגייסו לצה?ל. אני לא מבין איך הכניסו אותם".

אז למה אתה לא עוזב?
"כי אני לא עוזב. מצדי שכל העולם יתעורר אחר כך".
כתף קרה מישראל
לנדאף ולאנשיו יש טענות כלפי מערכת האכיפה בישראל. המדינה עוצמת עין מול ההסתה של מנהיגי הציבור הערבי בנצרת. "לא יכול להיות שאחרי שסרבן דרוזי קורע לגזרים צו גיוס בכנס, וחברי כנסת ערבים ויהודים, כולל ראש העירייה וד"ר עזמי חכים, מוחאים כפיים בשמחה וששון ומדברים על הצבא הציוני האכזר, אף אחד לא נותן את הדין על המרדה והסתה", קובע איש משטרה נוצרי החבר בפורום העדה הנוצרית.

"אתם הישראלים עוצמים עיניים ומסרבים לראות מה קורה". יש מעט מאוד גורמים ישראלים שמחבקים את בני העדה הנוצרית היום. אחד מהם היה חיים בן עמי ז"ל, בכיר במערכת הביטחון שנפטר לאחרונה מסרטן.

חברי פורום העדה הנוצרית הלכו לחלוק כבוד אחרון לאיש שליווה אותם גם בימיו האחרונים, אבל כמו שקרה אחרי הכנס בנצרת עילית - תמונה שלהם, עם הכומר, בהלוויה של בן עמי הביטחוניסט הישראלי, זלגה לתקשורת הערבית ושוב החל גל הסתה נגדם.

חברי הפורום קיבלו הודעות נאצה, קללות ואיחולים למיתות משונות. "נחשוף את כל מי שמבקש להתגייס לצבא או ינסה לגייס אחרים, אנשי דת או ילד בצופים או הבחור הצעיר ביותר במשטרה", נכתב באחד מעמודי הפייסבוק שעוקבים אחרי פעילות פורום העדה הנוצרית של הכומר נדאף.

קבוצה אחרת שמנסה לסייע לחברי הפורום היא תנועת הימין "אם תרצו". אחד מפעילי התנועה, יהב עצמון, טייל בנצרת וראה את המודעות של התנועה הקומוניסטית הקוראות להילחם במזימה של הכומר נדאף וחבריו. הוא יצר קשר עם חברי הפורום, ומאז הם עובדים ביחד.
"החבר'ה האלה מקבלים כתף קרה מהחברה הישראלית, וזה חורה לי מאוד", אומר יהב עצמון. "אני רואה את המלחמה שלהם מול הקבוצות הלאומניות והתנועה הקומוניסטית, ואת הקמפיין שמנוהל נגדם. אתה לא מוצא שם את בני הברית הטבעיים שלהם, אנחנו, שעושים משהו בנידון. נדהמתי לראות איך בכנס שהתקיים בנצרת עילית הם ניסו להביא סדרנים שימנעו מאנשים לצלם אותו. הפחד שמטילים עליהם הגיע לרמה כזו שהם מבוהלים מהאפשרות שמישהו יצלם אותם ויעלה לרשת".

לאחרונה הגישו אנשי "אם תרצו" מכתב ליו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ רוני בר און, ובו דרישה להשתמש באמצעי אכיפה נגד ההסתה. "יש לפעול במהרה, בטרם יחמירו לרמה אלימה עוד יותר תופעות השנאה והגזענות נגד המיעוטים הרוצים בגיוס לצה'ל ובהשתלבות בחברה הישראלית".

האנשים שמקיפים את הכומר המוחרם נדאף הם אנשי מערכות הביטחון בישראל. כולם אנשי צבא, לוחמים. חלקם בקבע ואחרים עובדים בגופים אחרים במערכת הביטחון של מדינת ישראל. לנוכח גל ההשמצות העדיפו חברי הפורום שלא לחשוף את זהותם. אם זה היה תלוי רק בהם, הם אומרים, לא הייתה להם שום בעיה להיחשף, אבל לרובם יש ילדים שלומדים במערכות החינוך בנצרת והם לא מעוניינים לפגוע בהם.

הלב של הקבוצה הוא הכומר נדאף, המנהיג הרוחני שהפך להיות הסמל של פורום העדה הנוצרית, ומי שנמצא בקדמת הבמה. אבל המנוע של הקבוצה מורכב מכמה אנשי קבע, קצינים ושוטרים שהקימו את הפורום ועוסקים בעיקר בליווי צעירים וצעירות למערכת הביטחון ולשירות הלאומי.
יותר מדי שטינקרים
כדי להבין את התסכול שלהם מהמגמות האחרונות בנצרת, אפשר להתלוות לג'מאל (שם בדוי), אחד הפעילים, קצין בדרגה גבוהה במערכת הביטחון. ג'מאל עזב את נצרת בגלל הלאומנות והפונדמנטליזם שפשטו בעיר.


לדבריו, נצרת הופכת להיות מקום שאינו רצוי לנוצרים שרק רוצים לחיות במדינה. "יותר ויותר נוצרים עוזבים את העיר. חלקם עוברים לנצרת עילית, לשפרעם ולמקומות אחרים", מספר ג'מאל. כשנפגשנו בנצרת הוא ביקש להראות לנו את כתובות הגרפיטי שמכערות את סמטאות העיר.

כל הסיסמאות לאומניות: "כאן פלסטין", "מוות לציונות", ואפילו צלב קרס נמצאו מככבים על הקירות. כרזות נגד גיוס לצה"ל תלויות ברחוב הראשי של נצרת. במשך הסיור לבש ג'מאל מעיל, כדי שלא יראו את דרגותיו. "יש כאן יותר מדי שטינקרים וצריך ללכת על בטוח", הוא אומר, ומקווה שלא ישימו לב לכך שהוא עוקב אחרי הגרפיטי בעיר.

מה שכמעט שבר אותו היה היום שבו חזר בנו מהלימודים עם דמעות בעיניים. בנו של ג'מאל הוא חבר בתנועת נוער של בני העדה הנוצרית. אחת מפעילויות התנועה כללה סיור בעקבות לוחמים מטעם צה'ל. תמונה שלו מהסיור הופצה ברשת, ובבית הספר החליטו המורים לקיים דיון.

הדיון היה חד-צדדי לחלוטין, מספר ג'מאל, משום שהמורה טען שגיוס לצה"ל הוא "מעשה שפל ונבזי". לבית הספר הגיעו מרצים שהסבירו מדוע אין זה ראוי שהתלמידים יתגייסו לצה"ל. אחד המרצים היה איימן עודה, חבר מפלגת חד"ש המתנגד לגיוס לצה"ל ולשירות הלאומי. בדיון שהתפתח בכיתה אמר אחד התלמידים שצריך להרוג את כל מי שמתגייס לצה"ל. כשבנו של ג'מאל תהה אם הוא מתכוון גם אליו, השיב התלמיד בחיוב.

בעקבות היחס של אחד המורים החליט בנו של ג'מאל כי כף רגלו לא תדרוך בבית הספר. כששאל ג'מאל את המנהלת מדוע מטרידים את בנו בבית הספר, נענה כי "בסך הכול מדובר בדמוקרטיה, וחברי הכיתה הביעו את דעתם שאינם רוצים להתגייס לצבא הישראלי".

"בכל מדינה נורמלית נער כזה זוכה להערכה ותמיכה מצד החברה ובית הספר", אומר ג'מאל, "ואילו במדינת ישראל הוא זוכה לסלידה ודחייה. מתברר שמדינת ישראל מחולקת לשתי מדינות לפי החלוקה במשרד החינוך: רשמי מוכר, ומוכר לא רשמי. יש חלקים במדינה הרשמית שנשלטים בידי המדינה הלא רשמית, בידיעת המדינה הרשמית שבוחרת לעצום עין משיקולים שלה".
 
מופקרים לגורלם
פעיל אחר בפורום, קצין בשירות קרבי, סיפר על קרובת משפחה שלו שהעזה לעמוד בצפירה ביום הזכרון וזכתה להתנכלויות מצד חברותיה לעבודה. "הגעתי למצב שאני צריך להגן על המשפחות שלנו, על האנשים הכי קרובים אליי ועל הצעירים שמתגייסים", הוא אומר. "לא משטרה, לא צבא - אני באופן אישי צריך לשמור עליהם. מבחינתי כל פגיעה בצעיר בצעירה שיתגייסו תהיה באשמתי.

 "אנחנו משפחה קטנה. הרי יכולים לומר עלינו: מי אלה? בואו נרמוס אותם. הם יכולים בקלות לשלוח מישהו. בנצרת בכל יום יש ירי. רק לפני שבוע הרגו פה שתי משפחות. מה, זה לא יכול לקרות לנו? חס וחלילה אם יקרה משהו למשפחה שלי. אם מישהו ייפגע אני ארגיש שהמדינה הפקירה אותי, לצערי הרב. 99 אחוז מהנוצרים במדינת ישראל הם איתנו.

"הם בעד הגיוס, ובעד להיות חלק מצה'ל וממדינת ישראל. אבל 50 אחוז מרגישים שבשטח לא קורה כלום, והם אומרים שהמדינה מפקירה אותנו כמו את הצד'לניקים. אני מנסה לשדר חוזק, ואנחנו עושים, ויש לנו כוח ותומכים. אבל מעבר לתמיכה המורלית, נעשו פה עברות. אסור למדינה לשתוק כי זה מעביר מסר בעייתי מאוד לצעירים שלנו".

"המצב יצא מזמן מגבולות הדמוקרטיה. זו אנרכיה", אומר פעיל אחר בפורום, נכה צה'ל. "הם מנצלים את העובדה שרוב אנשי הפורום הם חברי מערכת הביטחון שאינם יכולים לצאת נגדם בתקשורת. האתרים הערביים מגויסים נגדנו. הם שמים קישורים ופרסומות בפייסבוק שהכותרת שלהם היא 'כולנו נגד גיוס הנוצרים', ובתמונה שם מופיע נחש שמחליף את סמל המגן דוד.

"אגב, בפייסבוק יש רשימה מסודרת של כל מי שהיה שותף בפורום, והם אומרים: ננדה אותם מקרבנו. הם פרסמו תמונות ושמות שלנו ואחרי זה הפגינו נגדנו, כמו בעזה. בעיתון סונרא שמחולק בנצרת פורסמו השמות של האנשים שהשתתפו בכנס, וכתבו במה אנחנו עוסקים. החומר עלינו הגיע לכל העולם. באל גז'ירה ובעיתונות במצרים פתאום אנחנו מופיעים בשמותינו".
"זו תופעה מעניינת", אומר בתסכול עוד אחד מהקצינים מהפורום, "מי שבעד המדינה מתחבא ומי שמסית נגדה עושה מה שהוא רוצה וחי חופשי. נראה לך שאנחנו צריכים לעבוד כמו בתקופת הפלמ'ח וההגנה? במחשכים? צריך להבין שאם לא יהיה שינוי בשטח, הנוצרים יתקפלו. הרי מה אנחנו? כמה משפחות? אם נראה שהמדינה איתנו - לא נפחד. אבל מדינת ישראל לא זזה".

האב שבנו סירב לחזור לבית הספר אומר שכבר שנים לא ראה דגל של מדינת ישראל בנצרת. "בכל רשות ובכל עירייה יש דגל ישראל. זו חובה לאומית. רק בנצרת אין דגל ישראל, אבל דגל פלסטין דווקא יש. בכל בית ספר בנצרת אין אפילו דגל ישראל אחד קטן".

"צריך להבין משהו", מסכם מייסד פורום העדה הנוצרית, קצין קרבי צעיר. "אנחנו לא מתגייסים נגד שום עדה. אין לנו בעיה לא עם המוסלמים ולא עם הפלגים הנוצריים ולא עם הקומוניסטים. אבל אנחנו כבר דור שלישי ורביעי בארץ. הסבים והסבתות שלנו החזיקו בדרכון ישראלי ובתעודת זהות ישראלית.

"הם (המתנגדים לפורום, י.פ) חושבים שמדינת ישראל היא תופעה חולפת במזרח התיכון, אבל אנחנו חושבים שמדינת ישראל קמה לעד ולנצח נצחים ואנחנו רוצים לצעוד איתה יחד עם כולם: לשרת, להתגייס ולהילחם. השאלה הגדולה היא אם מדינת ישראל מוכנה לצעוד יחד איתנו".

מעיריית נצרת נמסר בתגובה: "ההאשמות שהאשימו אותנו בכתבה מגיעות ממקום של קנאה ושנאה אישית. אלו טענות לא אמיתיות. כל מתן פרסום לאנשים חולים כאלה רק מוסיף על הבעיה עוד יותר. מעבר לסילוף העובדות, יש כאן אינטרסים של גורמים פוליטיים הבאים להעכיר את האווירה הטובה שיש בנצרת לקראת חג המולד. מי שדוחפים את הכומר הנכבד ומייעצים לו הם גורמים אנטי-ערביים וגזעניים".
ד"ר עזמי חכים: "אני מגן על הנוצרים יותר מהאב נדאף"
ד"ר עזמי חכים, רופא שיניים, קומוניסט ואתיאיסט, הוא המתנגד הקולני ביותר לכומר ג'ובראיל נדאף ולחברי פורום העדה הנוצרית. הוא עומד בראש המועצה האורתודוכסית בנצרת, ולדעתו מי שעומד מאחורי הכומר נדאף הוא הממסד הישראלי.

 "נדאף רוצה להציג את המאבק איתו כאילו זה ויכוח בין שני אנשים. זו לא הבעיה", אומר חכים. "מי שהחליטה על הנידוי היא מועצת העדה האורתודוכסית, ורק היא רשאית לדבר בשם העדה הנוצרית.

"אני אישית נגד גיוס נוצרים, מוסלמים, יהודים ודרוזים. אני תומך בסרבני שירות על בסיס אידאולוגי. אם הייתי יהודי, אגב, לא הייתי מתגייס לצה'ל כי אני נגד מלחמות. אני נגד כל צבאות העולם ואני בעד שלום. אם מישהו יעז לקחת את הבן שלי לצבא תהיה לו בעיה איתי".

בכל מה שקשור לנדאף אתה לא בדיוק פציפיסט. למה אתם מחרימים אותו?
"קודם כל, הוא לא הכומר של הכנסייה ושל העדה. הוא משרת בכפר שקוראים לו יפיע. הוא הכומר של העדה האורתודוכסית בכפר יפיע, אבל הוא יליד נצרת, ולפעמים יש אנשים שרוצים להתחתן ואומרים 'אני רוצה את הכומר נדאף'. ההחלטה שלנו אומרת שעל הכומר נדאף אסורה כל פעולה שקשורה לכנסייה בנצרת. למה? כי הוא עבר הרבה קווים אדומים.

"הוא ייצג עדה שהוא לא מורשה לייצג אותה. לקרוא בשם העדה לגיוס נוצרים לצבא הכיבוש - אני לא קורא לו צבא ההגנה, אלא צבא הכיבוש - זה קו אדום. אם הוא היה שולח את הילדים שלו אין לי שום בעיה, ויש הרבה נצרתים - בעצם לא הרבה, ארבעה או חמישה - שמשרתים בצבא. אתה חושב שיש מישהו שתוקף אותם? הם מסתובבים על מדים ואף אחד לא אומר להם מילה.?

אני שומע שחיילים נוצרים לא מעזים לבוא לנצרת על מדים.
"הם מאוימים? הם? אני מאוים. עד עכשיו הגשתי שלוש תלונות במשטרה. הילדים שלי הם שמפוחדים. אני זה שקיבלתי טלפונים: 'אנחנו נערוף לך את הראש עם הנשק של צה'ל', 'אנחנו נהרוג אותך',  'אנחנו נשרוף לך את הבית, את המרפאה, את הילדים'".
הכומר ג'ובראיל נדאף הוא משת'פ?
"נדאף מסכן, מסכן. אני מרחם עליו. אני חושב שזה לא מרצונו. אני רק מרחם עליו. יש דברים שאני לא יכול להגיד. מכל הלב אני מרחם עליו. הוא מכיר את העדה.

"הוא מכיר עם מי יש לו עסק. להיכנס לביוב הזה זה לא קל, ופתאום: בום, לא היה רגע אחד של מחשבה. הוא לא היה כזה. להפך, הוא היה פטריוט ערבי פלסטיני. אני מרחם עליו. אבל הבעיה שלי היא לא נדאף. הבעיה היא מי שעומד מאחורי נדאף".

ומי זה?
"כנראה השב'כ. חצי שעה לפני הישיבה שבה היינו צריכים לקבל אישור על ההחלטות נגד נדאף, מתקשר אליי מישהו שמציג עצמו כקצין מודיעין אזרחי במחוז, מזדהה בשמו ואומר לי: 'ד'ר חכים, אני מזהיר אותך. אל תעז להתקרב לנושא הזה'. שים לב לסיסמאות של הקבוצה הזו, למטרות שלהם".

המטרה שלהם היא השתלבות בחברה הישראלית.
"לא. הסיסמא שאמורה לשכנע את הנוצרים להתגייס לצבא הכיבוש היא 'להגן על הנוצרים'. ממי בדיוק? אני בן 52 וחי בנצרת. 70 אחוז מוסלמים, השאר נוצרים. אני לא מרגיש מאוים. אני מרגיש מאוים מהנשק הלא חוקי, מהבריונים שנמצאים בנצרת, מהמאפיה בנצרת, שהיא לצערי גם מוסלמים וגם נוצרים. אבל מעולם לא הרגשתי מאוים מהמוסלמים. המטרה של הפרויקט הזה היא להוציא את השד העדתי. איך הם רוצים להגן על הנוצרים? במילציות? פלאנגות?"

האביב הערבי לא היטיב עם המיעוטים הנוצריים במזרח התיכון. יכול להיות שיש נוצרים שמעדיפים להיות מחוברים ליהודים ולא למוסלמים.
"הניסיונות מאז קום המדינה לחלק אותנו לעדות לא הפסיקו. היה לי קליינט יהודי. פעם, אחרי שסיימנו את הטיפול, הוא אומר לי 'אתה יודע, ד'ר חכים, לא מתאים לך להיות ערבי'. זו הפעם האחרונה שהוא היה פה. אני ערבי גאה. אני לא מגדיר את עצמי נוצרי.

"במקרה נולדתי לאם ואב נוצרים. הדת היא דבר שבין אדם לבוראו. ההגנה הכי טובה על הנוצרים היא שהם יישארו חלק בלתי נפרד מהאוכלוסייה הערבית במדינה. אני מגן על הנוצרים יותר מהאב נדאף. הרבה יותר. אני סובל בדיוק כמו שהמוסלמי סובל".

החשש שלך הוא שהם שרואים בעצמם יותר ישראלים מפלסטינים?
"אני לא חושש מכלום. אני הרוב".

אם אתה הרוב, אז מה אכפת לך מה הכומר נדאף עושה?
"זה לא התפקיד שלו. אם הוא היה יו'ר מועצת העדה האורתודוכסית והוא היה מדבר בשם העדה הייתי סותם את הפה. אבל הוא איננו מייצג את העדה האורתודוכסית.

"למה יש לו בעיה עם הפטריארך? הרי הפטריארך חתם על מה שאמרנו על נדאף, וכמדומני הוא לא פלסטיני אלא יווני. אני נגד אנשי דת שיתעסקו בפוליטיקה. מקור הבעיות שלנו במזרח התיכון הוא הדת. אני נגד התערבות אנשי דת מכל סוג שהוא".

הורים מספרים שהילדים שלהם עוברים הצקות בגלל הנושא הזה בבתי ספר.
"מה? איפה? לא שמעתי על מקרה כזה. שקרנים. אם זה התחיל מפייסבוק זה הגיע מנדאף. כנראה שהוא הפיץ את התמונות. אני לא הסתתי ואנחנו לא הסתנו נגד נדאף. הבעיה שלי עם ג'ובראיל היא לא אישית, היא ייצוגית עקרונית. בכלל, אני רוצה לשאול אותך למה במגזר הערבי ויכוח הוא הסתה וסכסוך, אבל כשיהודים רבים זה רק ויכוח?"

אמרת שנדאף הוא משת"פ. בציבור הערבי זה יכול להישמע כמו השמצה.
"כן, אני מאמין בזה. אתה יודע שלפני שבוע הפיצו מנשר ברחוב נגדי, ואמרו שאני שאני מקלל את אלוהים, וזו בעיה לא רק לנוצרים אלא גם למוסלמים. מה זאת אומרת? מה אני, סלמן רושדי, שקוראים למוסלמים הפנאטים ואומרים להם 'הוא מקלל את האלוהים שלכם'? זו לא הסתה"?

השתתפת בכנס שבו קרע צעיר דרוזי את צו הגיוס לקול תרועות ההמונים. האם אין בכך המרדה נגד המדינה, או אמירה שיכולה להוביל לפגיעה בחיילים נוצרים?
"הייתי בכנס וגם קמתי ומחאתי כפיים. בנאום שלי קראתי לכל הערבים והמוסלמים באשר הם לא להתגייס. זו לא המרדה. ואגב, הוא לא קרע את צו הגיוס. זאת הייתה בדיקה לפני צו גיוס, קריאה ללכת למרפאה.

"אבל למה זאת המרדה נגד המדינה? למה? למה זה כל כך קדוש? אני אומר לך שאם הייתי יהודי הייתי גם סרבן. אני נגד כל צבאות העולם, אם הייתי פלסטיני במדינת פלסטין לא הייתי משרת בצבא. אני בעד פתרון הסכסוך בדרכי שלום".

האם יש חשש לחייו של הכומר נדאף או לחיי מי מחברי פורום העדה הנוצרית?
"לא, אין לו ולהם סיבה לחשוש. אם מישהו ירצה לפגוע בו, אני אגן עליו. הוא יכול להסתובב חופשי. אבל שידעו, כל עוד אני יו'ר המועצה לא אתן לאנשים להתגייס לצבא. לעדה האורתודוכסית בנצרת יש היסטוריה מפוארת של הנהגת המפלגה הקומוניסטית, וזו עדה עם שם והיסטוריה, כך שאם מישהו יבוא היום וינסה ללכלך את ההיסטוריה של העדה הזו - זו משימה שלא תצליח. אני לא אתן לו".

פורסם ב"סופשבוע" מעריב

הפולמוס סביב הספר של הרב שרון שלום והתנגדות הרבנות הראשית

 

ספר הלכה חדשני לבני העדה האתיופית שכתב הרב שרון שלום חולל סערה בקהילה בארץ ובעולם. רבני העדה החרימו אותו, הרב הראשי לישראל אסר עליו לערוך חופה וקידושין, ומנגד רבנים בציונות הדתית דווקא משבחים אותו בטענה שהוא משמר מסורת אבות

לפני קרוב לשנה יצא הספר "מסיני לאתיופיה". הספר הנחשב לראשון מסוגו הוא מעין קיצור שולחן ערוך של מסורת יהודי אתיופיה: ספר הלכה מתומצת המחולק לפי נושאים. אלא שמאז שהמסה הגיחה לאוויר העולם היא מסעירה את הקהילה האתיופית בארץ ובחו"ל. נגד מחבר הספר, הרב שרון שלום, מתנהל מסע השמצות בטענה שחיבורו מגדף ומחרף את קודשי ישראל ומתיר איסורים הלכתיים כמו איסור נגיעה ולחיצת יד לאישה, ביטול דיני מוקצה בשבת, ביטול חלק מהלכות נידה, כלי זמר ביום הכיפורים וטלטול כסף בשבת.

לפני כמה חודשים שיגרה קבוצה של רבנים אתיופים שהתקרבו לזרם החרדי מכתב חריף לכל המועצות הדתיות, ובו הם מאשימים בכפירה את יוצר החיבור התורני. למכתב הזה צורף סרטון שבו מדבר הרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמאר, התוקף את המחבר.


מנגד, רבים בקהילה האתיופית מברכים על הספר ורואים בו פריצת דרך ומקור לגאווה, חיבור מכונן שמעלה על הכתב לראשונה באופן מסודר ונגיש את מסורת אתיופיה והלכותיה. לא מעט רבנים אורתודוקסים ואנשי מחקר מעלים על נס את הספר כאחת היצירות התורניות המשמעותיות ביותר בשנים האחרונות. רק לאחרונה המועמד למשרת הרב הראשי לישראל, הרב דוד סתיו, ביקר את הרבנות הראשית, שלדבריו איימה לשלול את ההסמכה לרבנות של מחבר הספר: "הבן אדם מקבל מכתב מהרבנות הראשית ששוללים ממנו את ההסמכה, הוא בסך הכל הביא מנהגים של יהדות אתיופיה של אלף שנה, אלפיים שנה", הזדעק הרב סתיו באחת מהרצאותיו לאחרונה.
הרב שרון שלום, לשעבר זאודה טספאי, הוא תלמיד חכם במובן הרחב של המילה: בוגר ישיבת ההסדר בגוש עציון, סר"ן במילואים ודוקטורנט לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן. הוא רב בארגון רבני צהר, בעל הסמכה לרבנות ומתפקד כרב בית הכנסת האשכנזי "קודשי ישראל" של ניצולי השואה בקריית גת. עד לא מזמן היה הרב שלום מחתן ועורך חופות בישראל, אלא שבעקבות המכתב שנשלח למועצות הדתיות נאסר עליו לחתן בחלק מהמקומות, אף  שהוא מחזיק בתעודת הסמכה מטעם הרבנות המאשרת לו לערוך חופה וקידושין.

 מה יש במסמך ההלכתי שחיבר שמפצל את הקהילה למחנות של חסידים ומתנגדים? מדוע הרב הראשי הספרדי מגבה רבנים אתיופים שקוראים להוקיע את המחבר, כשרבנים אחרים, תלמידי חכמים, מהללים את הספר ויוצרו? מבחינת הרב שלום מדובר בניסיון ראשון להכניס את המסורת של יהדות אתיופיה כזרם לגיטימי ומוכר לעולם מנהגי ומסורות העדות בישראל (העולם האורתודוקסי). ממש כמו יהודי תימן, גרמניה או מרוקו - העדה האתיופית מבקשת להיות מוכרת כעדה עם מסורת וכללי פסיקה והלכה מקובלים, ולא להתאים את עצמה לתפיסה הלכתית מסוימת. ייתכן, מעריך שלום, שזו הסיבה שהוא קומם על עצמו את ממסד הרבנות בחתרנות ההלכתית שלו. מתנגדי הספר טוענים מנגד כי מדובר במסמך הפורץ את גדר ההלכה ועלול להדביק לקהילה האתיופית תווית של כת נבדלת.


החיבור ההלכתי של הרב שלום, לדבריו, מקורו במסע ארוך שלו אל עצמו. מסע מסיני לאתיופיה, כשהיעד הסופי מבחינתו הוא להגיע לירושלים של מעלה, ולא פחות חשוב מכך, לירושלים של מטה, של מדינת ישראל והחברה הישראלית העמוסה קונפליקטים וזהויות.

הספר בנוי מנושאים ושאלות הלכתיות שמקיפים את העולם היהודי הדתי, ובכל סוגיה מציין הרב שלום את ההלכה או המנהג המקובלים ביהדות אתיופיה ואת ההלכה המקובלת בשולחן ערוך. אחר כך כותב הרב שלום את ההלכה למעשה, על פי השקפתו, מה שהופך בלא מעט מקומות לסינתזה בין העולם ההלכתי האורתודוקסי לעולם המסורת האתיופית. בעקבות זאת חלק מההלכות שכותב הרב שלום נתפסות כחדשניות בקרב בית המדרש האורתודוקסי. הוא התיר ליטול מטרייה בשבת אם היא נפתחת ביום שישי, התיר ללחוץ יד לנשים ולנשק לשלום על הלחי, התיר לטלטל כסף בשבת ועוד הלכות רבות שנתפסות בעולם האורתודוקסי כאיסורים גמורים. עם זאת, יודגש כי רבנים אורתודוקסים מוכרים נתנו את הסכמתם לספר, ובהם ראש ישיבת ההסדר מעלה אדומים, הרב נחום רבינוביץ', הרב שבתי רפפורט, ראש בית המדרש של המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן, הרב יהודה ברנדס וגם חוקר התלמוד הרב פרופ' דניאל שפרבר, שליווה את הרב שלום בעבודתו על הספר וגם כתב הקדמה על החיבור שאותו הוא מגדיר כ"היסטורי" וככזה ש"הבין הבנה עמוקה את צורכי הקהילה, מועקתה וזעקותיה".
הרב שלום, 40, הגיע לבדו לארץ ישראל. כל רצונו אז היה להיפרד מסממני האתיופיות ולהיטמע בישראליות. "לא חשבתי על המסורת האתיופית", הוא מספר. "כנער למדתי שאין לזה מקום, זו היסטוריה שהייתה וזה ממש לא אמור להטריד אותי יותר. זו מין תחושה של ביטול עצמי מוחלט. הביטול העצמי הזה, שאתה לא חושב מה קורה איתך, איפה אתה בכל הסיפור הזה, זה לא היה שם".

 הביטול העצמי החל ברצון העז שלו כנער להיות "ספרדי מושלם"; פייטן כמו הפייטנים הכבדים של בתי הכנסת הספרדיים בירושלים. "אחרי בית הספר הלכתי לחוגי חזנות ולמדתי חזנות מרוקאית-ירושלמית, קריאה בתורה בסגנון ירושלמי, הייתי ממש מרוקאי אמיתי", הוא צוחק.

הפיוטים נתנו לו את ההרגשה שהוא פוסע בשבילי הישראליות. "חשבתי שאני צריך להשתנות באופן הכי חזק, להיות כמו כולם. לשכוח הכל. לא חיפשתי ייחודיות. לא באתי להיות שונה למרות שאני שונה, לכן אני זוכר שהיה לי חשוב מאוד ללמוד פיוטים, וכשפייטתי לפני כולם הרגשתי שאני הכי ישראלי שיש".

לשלום, כמו לכל בני הקהילה האתיופית, לא ניתנה אפשרות לבחור עדה והם תויגו מיד כספרדים. "כשעליתי הניחו שאני ספרדי. כמו רוב רובם של הישראלים שמניחים מיד שאנחנו, האתיופים, ספרדים. אבל אני נוטה להניח שאם רוב יוצאי אתיופיה היו הולכים ליישוב אשכנזי הם היו אשכנזים. אך מלכתחילה האתיופים הופנו  לעיירות פיתוח שרובם שם, מה לעשות, ספרדים. לכן רואים היום בתי כנסת אתיופים שאימצו לעצמם מסורת ספרדית שמעולם לא הייתה שלהם".

בשלבים מסוימים בחייו ניסה הרב שלום לפתור את החידה, להבין לאן הוא משתייך. הייתה תקופה שבה ייחל להיות "אשכנזי טוב", בייחוד אחרי ששמע על התפילות המיוחדות של האשכנזים בימים הנוראים. לא פעם שאל את רבותיו לאיזו עדה הוא משתייך וכיצד עליו לנהוג, ובכל פעם הוא קיבל תשובה אחרת.
בסוף לימודיו בתיכון הטכנולוגי בחר הרב שלום לשנות כיוון וללכת ללמוד בישיבה. משיכתו לעולם התורה הובילה אותו לישיבת ההסדר שבגוש עציון. בראשות הישיבה עמדו אז הרב יהודה עמיטל ז"ל והרב אהרון ליכטנשטיין. כאן החל להתעמק בעולמה של תורה ובמסורת היהודית. גם בשלב הזה ניסה הרב שלום לשים בצד את העולם האתיופי שממנו הגיע, אך דמות אחת הייתה צצה שוב ושוב, ומזכירה לו מאיפה בא: סביו, גדעון דג'ן מנגשה, מנהיג בקהילה האתיופית, יהודי מאמין וציוני אדוק. הוא ידע, מספר הרב שלום, את כל ספר תהילים בעל פה, והייתה לו השפעה עצומה על עולמו הרוחני של הרב שלום הצעיר. בסופו של דבר יהיה זה הסב שיחזיר את נכדו להתעמק בעולם ההלכתי של יהדות אתיופיה.
סקנדל לחיצת היד
תפיסתו המרכזית של שלום, אז תלמיד ישיבה צעיר, הייתה שהמסורת האתיופית בטעות ייסודה וניתוקה מהעולם היהודי במשך אלפי שנים הביא אותה לאימוץ הלכות ומנהגים שהיום על צעירי העדה לזנוח ולשים בצד. שלום החל להיתקל בקונפליקטים של עולם ההלכה האורתודוקסי מול המסורת האתיופית, והחליט לבחור צד ולהתנתק ממנהגים מסוימים של העדה האתיופית. כך למשל החליט לשמור נגיעה, לא ללחוץ ידיים לנשים ובוודאי שלא לנשק את לחיין של קרובות משפחה.

"באתיופיה לא רק שזה מקובל ללחוץ ידיים, אלא זו חובה, זה דבר בסיסי מאוד", מסביר הרב שלום. "אם אתה לא אומר שלום, זה בניגוד לתרבות וזה לא מוסרי. אתה חייב להתכופף, לנשק ולהגיד שלום, ופתאום החלטתי שאני מנתק מגע".

אילו תגובות קיבלת? "הגיבו איום ונורא. הם לקחו את זה קשה. אמרו לי: 'מאז שהלכת לישיבה אתה לא אומר שלום, זה לא בסדר, אנחנו כבר לא משפחה שלך, אתה לא מכיר אותנו', אבל בראש שלי, למרות שידעתי שאני הולך לעשות סקנדל בבית, אמרתי לעצמי שאני עושה את הדבר הנכון כי אני רוצה לעבוד את השם".

למרות ניסיונותיו להסביר למשפחתו שמדובר באיסור ויש להפסיק את המנהג של לחיצות הידיים והנשיקות, הוא לא הרגיש שלם עם כך. "זה היה מתנשא מצדי. מאוד מתנשא. אני זוכר המון פעמים שהרב עמיטל היה אומר בישיבה קודם כל שיהיה לכם 'מענטשקיט', תהיו אנושיים, ואני הרגשתי שזה מלאכותי, שזה לא אמיתי. קרובות משפחה שלי, שהן צדיקות באמת, מאוד נעלבו. הרגשתי סתירה פנימית וזה הטריד אותי מאוד".
כשחלק את הדילמה עם המשגיח הרוחני של הישיבה, הרב יעקב פישר, התיר לו האחרון ללחוץ ידי נשים "בתנאי שהוא יודע בראש שזה אסור". הנקודה הזו של שמירת נגיעה היא אחת מאבני המחלוקת בין הרב שרון שלום למתנגדיו: בעוד שהוא מתיר ללחוץ ידיים לנשים, מתנגדיו סבורים שמדובר באיסור חמור.

קונפליקט נוסף שנתקל בו תלמיד הישיבה הצעיר היה האוכל בבית, ההכשרים לבשר וכשרות הכלים. במשך שנתיים אכל הרב שלום בבית הוריו בכלים חד-פעמיים, וסירב לאכול בשר מטעמי כשרות. "זה מאוד הטריד אותי, הנושא הזה. לאמא שלי, מה לעשות, יש כיור אחד. היא לא מבינה מה אני רוצה. כך, במשך שנתיים, אכלתי בכלים חד-פעמיים, ובעיקר אכלתי עוף ולא בשר".

ומה אמרו ההורים על הסירוב שלך לאכול בבית שלהם? "הם אפשרו לי לעשות מה שאני רוצה. יש לא מעט מקרים שההורים יצאו נגד הילדים והרצון שלהם לשמור על כשרות. אצלי הם קיבלו את זה בהבנה. נקודת המוצא שלהם הייתה שהם רצו שאני אצליח בישיבה, והם אמרו לעצמם שאם הם יטיפו לי על המסורת שהם גדלו עליה הם יעכבו את ההצלחה שלי בישיבה".

 בתום שירותו הצבאי (הרב שלום שירת בגבעתי והשתחרר כקצין קליטה) החליט להתבונן במסורת האתיופית ולשאול שאלות. "כל הזמן אמרו שהמסורת שלנו לא נכונה, ובשלב מסוים התחלתי להבין שעושים לקהילה האתיופית עוול. ראיתי את סבא שלי וראיתי את יראת השמים שלו ואמרתי לעצמי: לא יכול להיות שזה היחס שהוא מקבל על האמונה שלו. לא יכול להיות שעבודת השם שלו היא כולה טעות. כשהתבגרתי הבנתי שזה היה עוול מאוד גדול להגיד שעבודת השם של פלוני היא נכונה יותר מבחינת האמת האלוקית מאשר זו של סבא שלי. סבא שלי התחיל לעזור לי לחשוף את הסתירה, את האבסורד, בטענות שמושמעות נגד המסורת של הקהילה".

השאלות התחדדו כשהרב שלום חש שהביטול העצמי שחווה כילד וכנער מתבגר הפכו מרכיב יסודי בתוך הקהילה. "זה עניין של ביטחון, אתה מגיע לארץ ישראל והאמירה המרכזית היא שאנחנו לא יהודים, ויש תחושה שעשו לנו טובה שפסקו שאנחנו יהודים, וזה בזכות הרב עובדיה יוסף, ואף אחד לא אומר שזה בזכותנו. גם האתיופים אומרים שזה הכל בזכות הרב עובדיה, ששכנע את כולם שאנחנו יהודים. מדובר בפסיקה חסרת תקדים והיסטורית, אבל בשורה התחתונה יש מעין אמירה חדה כזו שמחלחלת לכולם שאין שום לגיטימיות לעבודת השם על פי המסורת שלנו", הוא מסביר.

 מותו של סבו הגביר אצל שלום את הרצון לחזור לשורשים, והוא פנה לקייסים (מדריך רוחני כהן או רב ביהדות האתיופית). "התחלתי לשאול שאלות, להקשיב לאנשים. לפני כן לא הייתי מקשיב לקייסים. הדברים שהם אמרו תמיד נתפסו אצלי כפולקלור, כסיפורים נחמדים, אבל בינינו לבין עצמנו תמיד אמרנו על הקייס 'מה הוא מבין מהחיים שלו'. לצערי, יש הרבה מיוצאי אתיופיה שחיים בתפיסה הזאת".
התהליך הסתיים בחיבור הלכתי ראשון מסוגו בהנחייתו של חוקר התלמוד הרב פרופ' דניאל שפרבר. "הרבי מקוצק שאל פעם למה כתוב 'והיו הדברים האלה על לבבך' ולא 'בתוך לבבך', הרי אלו דברי אלוקים חיים שצריכים להיות בתוך הלב. התשובה היא שלפעמים לבו של אדם לא פתוח והוא לא מכניס לתוכו את מה שהוא שומע. אבל גם במצבים כאלה טוב שהדברים יהיו על הלב. במשך השנים המסורת של יהדות אתיופיה הייתה מונחת לי על הלב. עכשיו, אחרי שלמדתי והעמקתי, אני יכול לומר שהיא מונחת לי בתוך הלב. הרבה מהדברים חדרו פנימה ונפתחו לי עולמות".
למה להיות שונים?
עם פרסום הספר חצי הביקורת שנשלחו אל עבר שלום היו חדים וכואבים. הביקורת המרכזית והקשה מכולן הגיעה מתוך הבית – רבני הקהילה האתיופית. היו שטענו כי הוא כופר, מסלף ואף מבייש את העדה. שיא  המחלוקת הגיע בדמות המכתב שנשלח לפני כמה חודשים לכל המועצות הדתיות והזהיר אותן מחיבורו של הרב שלום. כך כתבו הרבנים שהשמיטו במכוון את תואר "הרב" משמו: "תחת אשר יעודד את אחינו בני הקהילה לשוב לכור מחצבתם, ולשמור ולקיים כל מצוות התורה ולהתאחד באהבה ושלום עם שאר אחינו בית ישראל הנמצאים בארץ הקודש, הינו מחרף ומגדף ומרים יד בתורת משה ומפלג את כל בני העדה בפילוג שאין כמותו, ובכך עלול לגרום להרחקת הקהילה משאר העם ולעשותה ככת הנבדלת מעם ישראל".

במכתבם מפרטים הכותבים שבעה נושאים שבהם לטענתם חצה הרב שלום את הגבול: "ביטול דיני שבעה נקיים, התיר נגיעה בנשים בלחיצת יד ונישוק, ביטל דיני מוקצה, התיר להביא כסף לבית כנסת בשבת, התיר אכילת עוף וחלב בצנעה, ביטל דיני קידוש על היין בשבת, התיר ללכת עם מטרייה בשבת, התיר לנגן בכלי שיר ביום כיפור". הרבנים מסיימים בדרישה להוקיע את הרב המחבר. "וכן על זה הדין עוד עשרות רבות של סילופים, חירופים וגידופים וקעקע את יסודות התורה והאמונה אשר כל בית ישראל שמרו עליהם בחירוף נפש. אשר על כן יש להוקיע מעל כל במה את הספר ומחברו וכן איסור מוחלט לנהוג על פי ספר זה. 'וכל ישראל ישמעו וייראו'".
מתנגדים מבפנים ומבחוץ
עדיין לא ברור מי עומד מאחורי המכתב: האם זו הרבנות הראשית או שמא מדובר ברבנים מסוימים מהקהילה האתיופית. למכתב צורף סרטון בו נראה הרב הראשי לישראל, הרב עמאר, תוקף את הרב שלום. לטענת הרב שלום, למכתב ולסרטון הייתה השפעה מיידית, ובמועצות הדתיות הסבירו לזוגות המעוניינים שהרב שלום יחתן אותם כי נאסר עליו לערוך חופות. כך קרה, לדבריו, בעירו בקריית גת. עם זאת, רב העיר משה הבלין מספר שהוא אינו יודע על סנקציה כזו, אך הוא מאשר שהיה סרטון שבו הרב עמאר יוצא נגד הרב שלום.

גדול המתנגדים לרב שלום הוא הרב בנימין זערו, רב העדה האתיופית בקריית גת, המקורב לש"ס. דבריו של זערו חריפים. "נאמרו בספר דברים שסותרים דברים הלכתיים", חורץ הרב זערו, "לא רק למדנים יוצאים נגד הספר, אלא גם בני הקהילה. אנשים מבוגרים באתיופיה אומרים שהוא כתב דברים לא מבוררים, דברים שהם המצאות שלו. הוא נהיה פוסק פתאום. הוא לא קיבל סמכות להיות פוסק והוא מכתיב לאנשים מה לעשות. חלק מהאנשים טוענים שהוא גרם להם בושה והוא הכתים את שם הקהילה בעיני הציבור. הוא ממליץ לתת כסף בשבת. הוא רוצה להחזיר אותנו למנהגים שנוצרו בגלל אי הבנה, כשפירשו את הפסוקים בצורה מוטעית, ונותן את הגושפנקה שאפשר להמשיך ושיש שולחן ערוך אתיופי. כל מי שמכיר את הקהילה יודע שבגלל הגלות הארוכה הרבה דברים נשתכחו מאיתנו. הרב עמאר אמר את דעתו שזה ספר שנוגד את ההלכה. הספר הזה פסול, מסלף ומבייש אותנו", טוען הרב זערו, שבעבר גר בשכנות לרב שלום. בכנס שהתקיים לאחרונה בנושא המסורת האתיופית, ונגע גם בספר של הרב שרון שלום, קם הרב זערו ואמר שהרב שלום הוא כופר ויש לשלול לו את תעודת הרבנות.
הביקורת מגיעה גם מפי רבנים המזוהים עם הציונות הדתית כמו הרב מברטו סלומון, המלמד במדרשת נשמת ועוסק בגיור. לדעת הרב סלומון, הספר "מסיני לאתיופיה" מעודד בדלנות. "אני חושב שהמסר מהספר מבלבל. החיבור לא נותן לבני העדה לבנות את עצמם והם נשארים תלושים משני הצדדים. אני לא אומר שצריך להתנתק מהמסורת האתיופית חלילה, אבל אי אפשר לקחת את המסורת הזאת ולהשוות אותה למסורות אחרות. המסורת התימנית, שהיא שונה מהמסורת הספרדית או האשכנזית, יש לה מעמד הלכתי כי היא מתבססת על אותם יסודות של התלמוד, המשניות והפוסקים. אנחנו לא התבססנו עליהם. יש לנו מסורת משלנו, אבל אי אפשר להביא פסיקת הלכה לבני העדה ממה שלא היה. אנחנו לא דומים למסורות אחרות, ולכן הוא מנסה לשלב במקום שאין בסיס לשילוב", מבהיר הרב סלומון.

לדבריו, על הקהילה להשתלב בכלל ישראל. "כך חיינו בגלות יחסית, מנותקת מהמסורת המקובלת בתולדות ישראל בגלויות אחרות. היינו מנותקים, ועכשיו אנחנו כבר שלושים שנה בארץ. אנשים נכנסו לכאן, מתמודדים עם הרבה בעיות, אבל החלו למצוא את הדרך ואת הפינה שלהם. אני מסכים שאנחנו לא צריכים לזנוח את המסורת שלנו, ולשלב בין המסורות לבין המסורת הקיימת, אבל אנחנו באנו לארץ ישראל וחלמנו להגיע לכאן כדי שנחיה בארץ ישראל ולא באתיופיה, וצריך להבין שיש דברים שמוציאים אותנו מכלל ישראל".

למה אתה מתכוון ב"הוצאה מכלל ישראל"? אילו הלכות יהפכו את הקהילה האתיופית לכת מתבדלת? "אני לא מדבר על הלכה כמו שאנחנו עושים את הקידוש לכיוון ירושלים. זה בסדר גמור, אין שום בעיה לשלב את זה כי זה לא מביא לידי בלבול או סתירה, אבל יש דברים שאי אפשר לשלב, למשל התפיסה שלו לגבי חג השבועות. בקהילה האתיופית היה נהוג לקיים את חג השבועות במועד אחר ממה שנהוג היום, והרב שלום מציע לחוג בשני המועדים. כל עם ישראל חוגג בתאריך ו' בסיוון, למה אנחנו צריכים להיות שונים?"
לא מספיק שחור
למרות הביקורות הקשות, ישנם כמה מצדדים. הרב פרופ' נחום רבינוביץ', ראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים ומחשובי רבני הציונות הדתית, הוא בין נותני ההסכמה לספרו של שלום. הרב רבינוביץ' תמה על הביקורת שמוטחת במחבר הספר. "מדובר בקהילה שיש לה מסורת הלכתית משלה, שאמנם היא חסרה בעיני שאר ישראל. הם היו מובדלים משאר ישראל לכל הפחות אלפיים  שנה, אז ברור שבכל מה שקשור לדינים שלהם הם נוהגים אחרת מאיתנו.   אחרי הכל באו חכמים ותקנו תקנות. אי אפשר לבוא ליהודי ששומר את מסורת אבותיו בקפדנות ולומר לו שכל מה שאבא וסבא רבא עשו זה כולו גויי לחלוטין, אי אפשר להתנהג כך. הגמרא מספרת על מחלוקות קשות בין חכמים ושבמקומות מסוימים נהגו אחרת לחלוטין מהמנהג המקובל. למשל במקומו של רבי אליעזר, כשהייתה ברית בשבת, כרתו עצים והדליקו אש ופחמים, אף   ששאר החכמים חלקו על זה. האם אצל האשכנזים והספרדים הכל שווה? אם הספרדים לא אוכלים קטניות בפסח, זה אומר שהם לא יהודים? איפה שמענו את הדברים הללו? צריך למצוא פתרונות יצירתיים עם העדה האתיופית, לטובתם ולטובתנו".

יש אמנם מנהגים שצריך לשנות, טוען הרב רבינוביץ', אך בתמונה הכללית הספר של הרב שלום יוצר מסגרת הלכתית שהולכת יד ביד עם ההלכה ומסורת יהדות אתיופיה. "אני לא מבין מה הבעיה ועל מה הבהלה. האלטרנטיבה היא לגרום לרבים מהם דאבון לב, ושבסופו של יום הם יעזבו את המסורת שלהם וגם את המסורת שלנו", פוסק רבינוביץ'.
גם בתוך הקהילה האתיופית ישנם הרואים בספר פריצת דרך היסטורית שמחזירה את המסורת של יהודי אתיופיה לשיח היהודי ישראלי. הרב ראובן יאסו, רב באגף הגיור במשרד ראש הממשלה, סבור כי זו הפעם הראשונה שהעולם ההלכתי והמשפטי נתקל בספר הלכתי מסודר עם מקורות ונימוקים של יהדות אתיופיה. "עד הספר הזה אף אחד לא הציג את המסורת שלנו בשפת הארץ. מהבחינה הזו אין פה רק פריצת דרך הלכתית אלא היסטורית. אף אחד לא עשה זאת לפניו".

ומה אומר הרב שלום על הפולמוס שמעורר ספרו ועל הביקורת הקשה נגדו? לטענתו, הוא אינו מתרגש מהביקורת, אך מאוכזב מהתנהלות הרבנות הראשית מולו, ומאותם רבנים חרדים מקהילה האתיופית שמנהלים נגדו "מסע של חרם והשמצות". בהקשר הזה סבור הרב שלום כי הכיפה שלראשו מנעה את התמודדותו על תפקיד הרב הראשי בקריית גת. כשהגיע למועצה הדתית, כך הוא מספר, נאמר לו שהוא "לא מספיק שחור". הרב שלום שאל בחזרה אם השואל הביט בו לפני שהוא דיבר כי "צבע עורו מספיק שחור לכל הדעות", אך אותו אדם הצביע לעבר כיפתו הסרוגה ואמר: "מה שעל הראש שלך לא מספיק שחור".
בדרך לסיום הדוקטורט שעוסק בהוכחה שהרב סולביצ'יק היה אתיופי
"רוב הרבנים שהתחנכו בציונות הדתית, כשהם הולכים ומכהנים כרבני קהילות של יוצאי אתיופיה הם משום מה תמיד עוברים לש"ס", מגלה הרב שלום, "ואז הם מתחרדים ומקבלים על עצמם את התפיסה החרדית, שזה בסדר גמור, אבל ממה שאני רואה יש מקומות שיש מחלוקת עניינית נגדי, ויש מקומות שהמחלוקת היא פוליטית ולא תמיד קשורה לדל"ת אמות של הלכה". בעקבות התקרית במועצה הדתית פנה הרב שלום לאקדמיה, והיום הוא בדרך לסיום הדוקטורט שלו, שעוסק בהוכחה שהרב סולביצ'יק היה אתיופי. "זה יהיה מעניין", הוא מבטיח.

בהתייחסו לביקורת על ספרו סבור הרב שלום שהקהילה האתיופית הורגלה להסתיר את המסורת שלה, ומשום כך גם להתנגד להנצחתה במרחב הציבורי. "יוצאי אתיופיה מתנגדים לספר בגלל חוסר ביטחון. הפחד שיש צד אחד שהוא האמת ואילו אנחנו לא, וכל מה שהבאנו היה טעות גמורה - זו תפיסה שחלחלה לאנשים. מי שמעז לומר שאלו דברי אלוקים חיים, לחשוב שהמסורת הזו אמת כמו מסורות אחרות - מאיים על אנשים בקהילה כאילו אני מעוניין להחזיר אותם אחורה לימים חשוכים".
"אם משה רבנו היה מגיע עכשיו לישראל, הוא היה צריך לעבור גיור"
לגבי התנהלות הרבנות הראשית בעניינו נזכר הרב שלום במדרש חז"ל שמספר איך משה הגיע לבית המדרש של רבי עקיבא והתיישב בשורה השמינית ולא הבין דבר מהנאמר, עד שרבי עקיבא אמר שהמקור לדברים הוא  "הלכה למשה מסיני". "תאמין לי", צוחק הרב שלום, "אם משה רבנו היה מגיע עכשיו לישראל, אז קודם כל ברור לך שהוא היה צריך לעבור גיור. אבל חוץ מגיור, אם הוא היה הולך לבקר בבית כנסת של מאה שערים, ואחר כך בבית הכנסת של יהודי אתיופיה, התחושה שלי היא שהוא היה מתחבר יותר לאחרונים. האתיופים, באופן טבעי, הרבה יותר קרובים להר סיני מאשר העולם האורתודוקסי. זה לא אומר שהכל קדוש בדיני ומנהגי הקהילה, אבל זה אומר שלמסורת של יהודי אתיופיה יש הרבה מה לתרום להלכה היהודית, ואת זה אסור לרבנות לשכוח".

מהרבנות הראשית נמסר בתגובה: "בבדיקה שנערכה עולה שרבים ממכריו של הרב שלום מעידים עליו שהוא אדם נעים הליכות, משכיל ובעל ידע נרחב בתורה ובהלכה. עם זאת, ספרו של הרב שלום, המתיימר להיראות כספר פסיקה, סותר בעניינים מהותיים את ההלכה הפסוקה המקובלת על כל קהילות ישראל, וזאת על סמך הנוהג שנהגה הקהילה האתיופית בגולה טרם עלייתה ארצה. יהדות אתיופיה שבה והתמזגה עם שאר קהילות ישראל אחרי אלפי שנות נתק. היום, אחרי השיבה הגדולה, המטרה העליונה בעיני רבני ישראל, רבני העדה האתיופית ומנהיגיה היא שילוב בני הקהילה והתמזגותם עם כלל קהילות ישראל. לצערנו, ספרו של הרב שרון שלום אינו תורם למטרה עליונה זו, אלא גורם לקיטוב ולהבדלה של אחינו בני הקהילה האתיופית משאר קהילות ועדות ישראל. ספרו של הרב שלום גם מעלה חשש מהותי פן ייענה לבקשתם של זוגות להינשא שלא על פי ההלכה. לרב שלום מתוכנן שימוע בפני ועדת המשמעת של מועצת הרבנות הראשית לישראל, ובסיומו יוחלט בעניינו".


בפורסם ב"סופשבוע" מעריב