יום רביעי, 30 באוקטובר 2013

היורק על אלעזר: טעיתי, פגעתי ביישוב שלם. "לנגד עיני היה כבוד התורה"; מדוע הנפגע העיקרי לכאורה של הפרשה ירד למחתרת?


 איור: אלחנן בן אורי
הנער שירק על ח"כ אלעזר שטרן מבקש סליחה. אמנם לא ממש מאלעזר-נגד-המגזר-שטרן. אלא מאנשי היישוב הושעיה שנדחפו לכותרות בשבוע האחרון שלא ברצונם בעקבות הזלפת טיפות רוק שנחתו על פניו של האלוף במיל'. הבחור הצעיר פרסם מכתב התנצלות אותו הוא חילק בתיבות הדואר של היישוב. הוא טוען שבהחלטה של רגע הוא איבד שליטה. זעם על רמיסת כבוד התורה. לדבריו, דברי שטרן הם לשון הרע גמור וגם אינם נכונים הוא אפילו מביא במכתבו מראה מקום לספרו של הרב ליאור שמפריך את טענותיו של ח"כ שטרן נגד "הרב הגזען"' כלשונו המשוחררת של שטרן ("דבר חברון" כרך ד' עמוד 281).

"אין לי עניין אישי עם ח"כ שטרן"

יש לומר עוד משהו על הפרשה. אלעזר שטרן נסמך על עדותו של ברוך דסטה מי שהשתתף בשיעור והתווכח עם הרב ליאור על דבריו. לטענת אנשים שהיו בשיעור, דסטה זלזל בכבודו של הרב ליאור ולא הבין לאשורם את החילוקים ההלכתיים עליהם דיבר רבה של קרית ארבע. לא אכנס לפולמוס ההלכתי בסוגיה הזו. התקשרתי לברוך דסטה שיציג את הגרסה שלו למה שהיה בשיעור. הוא לא מוכן לדבר, לא מוכן להוציא מילה. ירד למחתרת. 

האם הוא נתן לח"כ שטרן את האישור שלו לפרסם את שמו מעל בימת הכנסת ולספר את הסיפור? אם לא נתן, מה ששטרן עשה הוא מעשה חמור במיוחד משום שהוא הכניס את דסטה, שלא ברצונו, למלחמה מול אנשי יישובו. אם נתן את אישורו מדוע הוא לא מוכן לספר מה היה בשיעור של הרב ליאור ומה גרסתו לסיפור. יש לציין שבעקבות הסיפור עם הרב ליאור ופרשת ׳היריקה הדביקה' הואשמו חברי הכנסת של הציונות הדתית בניסיון לקרב את הרצחו של אלעזר שטרן על ידי מטורללים בני הציונות הדתית. חברי כנסת כמו מירב מיכאלי, עמיר פרץ, עמרם מצנע וציפי לבני הבלתי נלאית הזכירו לאנשי הכיפות הסרוגות מה קרה לפני 18 שנה בכיכר רבין שם כל הדוסים באשר הם (כולל מי שנולד אחר כך בבחינת "את אשר איננו פה עימנו היום") רצחו את יצחק רבין. והנה, במרחק יריקה עוד עלול להגיע סופו המר של אלעזר. כלומר, מדובר בהאשמות חמורות במיוחד שראוי שיהיו מגובות בעובדות מוצקות ולא הנחות מעורפלות של נדמה לי או אולי.



 דסטה הוא תושב קרית ארבע, גיבור ישראל. הדליק משואה בשנת ה-55 למדינת ישראל על פועלו בקרב בסמטת המתפללים בחברון בו נהרגו 12 לוחמים. בקרב הוא נפצע באורח קשה ואיבד את רגלו. מדובר בקצין סיירת דובדבן, לוחם אמיץ ומצטיין, שמסר נפשו למען המדינה. אחרי הדברים שנאמרו בשמו על ידי שטרן לא ברור מדוע הוא בחר לרדת למחתרת ולאן נעלם אומץ ליבו של הלוחם. מדוע אינו מציג את גרסתו לפרשה.



יום ראשון, 27 באוקטובר 2013

צביעותו המחפירה של ראש עיריית נצרת

נזכר שיש חיילי צה"ל בנצרת. ראמז ג'ראיסי
 כבר קרוב לעשרים שנה שראמז ג'ראיסי מכהן כראש עיריית נצרת. השאלה האם הוא ימשיך לעוד קדנציה של 5 שנים נוספות תלויה ועומדת להכרעת בית המשפט. 

הסיפור הדי מדהים בנצרת הוא שהמועמד השני עלי סאלם עבר את ג'ראיסי ב-21 קולות בלבד. ג'ראיסי, שועל קרבות ותיק, לא יוותר לעמיתו המוסלמי ומיהר לבית המשפט בטענה שעדיין לא ספרו את קולות החיילים. ישנם 30 חיילים מהעיר נצרת שהצביעו וקולם לא נספר והם יכולים להכריע את הכף, טען ג'ראיסי. 

וזה ממש משעשע כל הסיפור הזה. משום שג'ראיסי היה זה שניהל מלחמת חורמה נגד צעירים ערבים ונוצרים המתגייסים לצה"ל ועכשיו הוא זקוק נואשות לקולות החיילים. איך שגלגל מסתובב לו פתאום. עד ליום הבחירות הוא לא ממש הכיר בצעירים המתגייסים מנצרת לכן זה תמוה במיוחד מה פתאום הוא נזכר בחיילים?

בואו נזכיר נשכחות: בעיר נצרת יש מלחמה נגד צעירים המתגייסים לצה"ל. ראש עיריית נצרת היה חלק עיקרי מהמלחמה הזו. רק לפני שנה בערך היה זה ראמז ג'ראיסי שהשתתף יחד עם חברי מפלגתו מוחמד חכים ונבילה אספניולי בכנס נגד "הגיוס לצבא הציוני". צעיר דרוזי שקיבל צו גיוס קרע אותו לקול תשואות ההמון. ג'ראיסי וחברי מפלגתו מחאו כפיים בעמידה (יחד עם חברי כנסת מחד"ש מוחמד בארכה ודב חנין שאפשר לראות אותו מתחבא מהצילום).

הנה הסרטון לפניכם: ג'ראיסי ושות' בהפגנת כוח נגד צה"ל: 


 המלחמה נגד החיילים מנצרת הדרדרה לרחוב וצעירים ממפלגתו של ג'ראיסי דאגו להסית נגד פורום גיוס- בני העדה הנוצרית. חבר מפלגתו של ג'ראיסי מוחמד חכים הוא אחד המסיתים הגדולים נגד הכומר נדאף גבריאל, המעודד צעירים להתגייס, ויש נגד חכים צו הרחקה מהכומר. תשאלו מה עשתה עיריית נצרת והעומד בראשה על מנת להוריד את רוחות השנאה נגד המתגייסים? תשובה: כלום. למעשה אנשי מפלגתו של ג'ראיסי כל הזמן מלבים את האש נגד אלו שרוצים להתגייס לצבא.

היחס של חד"ש לחיילי צה"ל כשהם לא זקוקים לפתקי הצבעתם

האמת היא שראש עיריית נצרת הוא חוצפן גדול. משום שלא רק שהוא מעודד את ההסתה נגד מתגייסים ובוודאי שלא עושה דבר כדי לעצור אותה, הוא היה שותף לעתירה של עדאללה נגד אנשי כוחות הביטחון מהעיר נצרת שטענו כי מגיע להם על פי החוק מגרשים מוזלים כמו בכל עיר ועיר בישראל שמעניקה אדמות ליוצאי כוחות הביטחון. ג'ראיסי באותה עתירה טען כי יש קומץ של יוצאי צבא ומשטרה בנצרת ומשום כך אין סיבה לחייב את העירייה לתת את אותם מגרשים (מדובר היה על חמשיה מגרשים עלובים בסך הכול). באותו זמן לא נזקק ג'ראיסי למג"בניקים, לשוטרים וליוצאי היחידות הלוחמות מעירו הוא בחר בעדאללה. עכשיו הוא מנפנף ברשימה של 30 חיילים מהעיר נצרת. אגב, העתירה נדחתה והשופטים הזכירו לעדאללה ולג'ראיסי שפה זוהי מדינת ישראל ולכן המדינה תומכת באנשי הצבא והמשטרה שלה.

עכשיו ודאי תשאלו, איך יכול להיות שיש חיילים מנצרת שעדיין מוכנים להצביע לג'ראייסי אחרי היחס המחפיר שלו ושל מפלגתו אליהם. ובכן, שאלה לא פשוטה, ממה שאני מבין ,האלטרנטיבה של ראש עיר מוסלמי, עלי סאלם, לא פחות גרועה מאנשי חד"ש הצבועים. 

עלי סאלם מפגין נאמנות למדינה מסוימת. בקרוב ראש עיריית נצרת?

יום שבת, 26 באוקטובר 2013

קריאה להחרים את עידן רייכל בחו"ל: תומך בשליחת חבילות עם ממתקים לחיילי צה"ל; ומה מתכוונים פעילי ה-BDS לעשות נגד הציוני הנלוז סיימון קאוול?

עמוד הפייסבוק שקורא להחרים את רייכל

עידן רייכל אמור להופיע בתחילת השבוע בניו יורק וזו סיבה מספיק טובה בשביל קבוצות פלסטיניות ויהודיות בארה"ב לחמם מנועים ולארגון הפגנות הקוראות לחרם על האמן הישראלי. וכך באמת גם קורה ארגון פלסטיני בארה"ב, אותו מנהלת ריאהם בארגותי, מי שהייתה בעבר הדוברת של אוניברסיטת ביר זית ברמאללה והיום עומדת בראש ארגון Adalah NY, מארגנת הפגנה ורעש גדול נגד רייכל וחבריו.

העניין הוא אצל פעילי החרמות היא שהם מנסים למצוא סיבה "הגיונית" על מנת להצדיק את פעולת החרם על הישראלים. כלומר, מקדמי החרמות טוענים שהם מחרימים אמנים ישראלים פרטיים לא משום היותם ישראלים חלילה אלא בגלל שהם, אמנים כמו להקת בת שבע או עידן רייכל במקרה הזה, משמשים כשגרירים של ישראל הפועלים להציג את תרבותה של ישראל וממילא להסתיר את "פשעי הכיבוש" של העם היושב בציון. 

להחרים סתם ישראלי משום היותו ישראלי זה עלול להראות חלילה שלא באנשי שלום הפועלים להטיב את העולם עסקינן, אלא בחבורה של אנטישמים השונאים כל דבר עם ניחוח ישראלי, ופעילי ה-BDS בוודאי שאינם אנטישמים והם אינם מונעים משנאת ישראל אלא אך ורק מאהבת האדם באשר הוא אדם.

משום כך פרסמו פעילי החרם הפלסטינים כתב אישום חריף נגד עידן רייכל המוכיח שחור על גבי לבן שהוא משת"פ של צה"ל, חובב מדים ירוקים נלוז, ציוני בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ומשום כך מטרה לחרם רבתי. רייכל, טענו המאשימים, מציג את עצמו כאמן הדוגל בערכי הסבלנות והשלום, הוא נוהג להציג מגוון רחב של אמנים לצידו מתרבויות שונות ובשיריו אפשר לשמוע מסרים סובלניים ופתוחים. אך לא היא! טוענים הקטגורים, נגד עידן רייכל ראיות הקושרות אותו לאהבת צבא ההגנה לישראל. 

לא אעייף אתכם בכל ההוכחות והראיות המציגות את רייכל כשגריר תרבות של מדינת ישראל, תפקיד אותו הוא ממלא בשמחה. יש ראייה אחת ניצחת שמצאו פעילי החרם והיא לדעתי מלכת הראיות המחייבת כל מי שחרט על דגלו להחרים את ישראל לצאת למלחמה נגד עידן רייכל. 

ארגון יהודי אמריקאי (TIS (Thank Israel Soldiers הינו ארגון הפועל לשלוח חבילות למען חיילי צה"ל. הם מסייעים גם לחיילים משוחררים בכל מיני תוכניות ומלגות ומנסים לעזור לחיילים במהלך שירותם הצבאי. אכן, מדובר בארגון נוראי במיוחד: אוהבי ישראל מהזן הגרוע ביותר. 

והנה, בתוך אותו אתר נמצא לא אחר מאשר אותו עידן רייכל נלוז המעיד במכתב תודה לארגון הלז. אף תמונתו מעטרת את המכתב בו הוא מודה לאנשי הארגון השולחים חבילות עם ממתקים לחיילי צה"ל. ובכן, התביעה סיימה את דבריה. הוכח ללא צל צילו של ספק עידן רייכל אשם הוא אוהב את העם שלו, אוהב את המדינה שלו והגרוע מכל תומך בחיילים ישראלים. שמישהו יפתח לו את הצורה. 


הוכחה חותכת להיותו של עידן רייכל אוהב ישראל. רייכל באתר של שולחי החבילות לחיילים

אבל החיים לא הופכים להיות יותר קלים לפעילי החרמות נגד ישראל. השבוע פרסם רחים קאסם, תושב לונדון העוקב אחר פעילות קיצונית של מוסלמים פוסט מעניין על כך שהגיע הזמן שפעילי ה-BDS יחרימו את המוזיקה בכלל ואת תוכנית ה-X FACTOR הבריטית. וזאת מפני שסיימון קאוול, איש רשע הראוי לחרם מצד עצמו, נצפה בכנס של ידידי צה"ל בארה"ב תורם 50 אלף דולר לצבא הציוני. לא רק שהוא תרם כסף לציונים הנבזיים הוא היה מוכן לשיר יחד עם האוליגרך הישראלי חיים סבן את שיר הנושא של תוכנית הילדים הנוסלטגית "go go power rangers" על מנת לגייס מיליון דולר לתוכניות חינוכיות לטובת חיילי צה"ל. 

משת"פ ציוני

אין ספק שהבחור תמיד היה רשע מרושע אך חשיפתו כציוני רשע מרושע מעוררת בחילה בכל לב שונא ישראל באשר הוא. לצפייה בתמונות המדברות בעד עצמן: (לצפייה יותר נורמלית כאן)



אז מה הצעד הבא של שונאי ישראל? להחרים את סיימון קאוול? לצאת בג'יהאד מלחמתי נגד X Factor? להחרים את המשתתפים בתוכנית הפופולארית? בואו נראה אתכם.

יום חמישי, 24 באוקטובר 2013

ההפתעה של הבחירות: רשימת "ביחד" - הקבליסטים שהפכו לתנועה פוליטית; כיצד עקפו בסיבוב את הבית היהודי?

הרב ד"ר מיכאל לייטמן "מנהיגה הרוחני" של ביחד

עם תום ההצבעות לבחירות לרשויות המקומיות מיהרו אנשי הבית היהודי להכריז על נצחונות מזהירים וכיבוש הפריפריה. האמת היא שלא היו ממש ניצחונות מזהירים לבית היהודי, למעט בכמה מקומות (קרית מלאכי ושדרות). היו מקומות שהדבר היחיד שהיה שם היה כישלון צורב אך זו לא הנקודה של הפוסט הזה.

בפתח תקווה, עיר של לא מעט כיפות וחצאיות, היו תקוות רבות שהאיחוד בין הרשימות השונות (דוסים אוהבים לריב אין מה לעשות) יביא בכנפיו ריבוי מנדטים. אלא שהבית היהודי לא גדלו ולא צמחו אלא בסך הכול שמרו על כוחם. 3 מנדטים ותו לא.

מי שכן גדל וצמח בלי שאף אחד שם לב הייתה תנועת "ביחד". הרשימה הזו עקפה את הבית היהודי וקיבלה 4 מנדטים. עכשיו, רשימת "ביחד" אלו אנשים שמגיעים מתנועת "בני ברוך" / "קבלה לעם" / "הערבות" קבוצה שעוסקת בקבלה ורוחניות, ניו אייג' ומיסיונריות קבלית וכו'. יש הרבה דיבורים על התנועה הזו ועל המעין אדמו"ר שלהם - הרב ד"ר יחיאל לייטמן. יש גם תביעות בבית משפט של אנשים שיצאו מהתנועה (הענקית) הזו הנמצאים בהליכי תביעות נגד אנשי "קבלה לעם". התובעים מאשימים את התנועה ומנהיגיה במניפולציות, שטיפת מוח וכיוצא בזה. בקיצור, הטענה היא שהם כת.

כרזת הבחירות של ביחד
עד עכשיו לא הוכח באופן חד וברור הצד הרע של של "קבלה לעם" ויכול להיות שבאמת אין צד כזה וכל השמועות הן זדוניות לחלוטין. מה שבטוח הוא שבכל השבועות האחרונים שראיתי את עשרות הפעילים שלהם ברחובות לא ראיתי שום דבר שלילי. 

למעשה ראיתי אותם הרבה יותר מאשר את פעילי הבית היהודי. עכשיו, אני יודע שיגידו שיש להם כסף, וחיילים ופעילים שמקבלים משכורות. יכול להיות, בכל זאת, בשביל לקבל 4 מנדטים הם צריכים גם לשכנע אנשים בשביל להצביע להם ולגעת בהם. והעובדה היא שאנשים השתכנעו. כך או אחרת, הם פעלו במקום שהבית היהודי לא פעל. איפה הבית היהודי לא פעל?


פעילי "ביחד" היו בכל מקום

למשל באזור שאני גר בו במרכז העיר. לא הרגשתי את הבית היהודי. ואני גם לא מרגיש אותם בכלל בלי קשר לבחירות. יש לזה כנראה סיבה פשוטה. מרכז העיר לא מעניין את הבית היהודי. כלומר, פעילי המפלגה הזו מעדיפים לטפל בשכונות של הדתיים לאומיים בפתח תקווה, כלומר, כפר גנים (א' ב' ג' וכו'), הדר גנים, חן הצפון, כפר אברהם. מרכז העיר איפה שפעם היו דתיים לאומיים, סניף בני עקיבא מלאבס (שנסגר) ובתי כנסת מלאים כבר לא מה שהיה. הסרוגים, כהרגלם בקודש, מעדיפים לגור אחד ליד השני. בשכונות של דתיים. אז אין פלא שבתי כנסת במרכז פתח תקווה נמצאים לפני סגירה. האוכלוסייה הזדקנה, המניינים מתרוקנים וממילא פעילי הבית היהודי לא מנסים בכלל לפעול במרכז.

לוואקום הזה נכנסו הקבליסטים ועשו עבודה יפה מאוד. בגינה ליד הבית שלי הגיעו פעילי הקבלה הללו שופעי חיוכים וארגנו פעילויות לילדים וההורים. הם קפצו אלינו הבייתה להגיד שלום ולמרות שאשתי אמרה להם שהיא לא מתכוונת להצביע כי היא רשומה בנתניה והיא "פיירברגרית" בדם, הם חייכו בהבנה וספרו על הפעילות שלהם בעיר. לאט לאט בשכונה שאני גר צצו להם שלטי "ביחד" על המרפסות. לא ראיתי שלט אחד של הבית היהודי בסביבה.

מלמטה למעלה. פעילי ביחד בשטח

לפי איך שאני רואה את זה, אין סיבה שה-4 מנדטים האלה לא יהיו בבית היהודי. הקבליסטים האלה מציגים "יהדות" נחמדה, מחויכת, לא משהו שהבית היהודי בפתח תקווה מתנגדים לו או משהו כזה. הם פשוט נוגעים באנשים מה שאנשי הבית היהודי לא עושים. ובמרכז העיר בפתח תקווה אמנם אין 'דוסלך' מכפר גנים או הדר גנים אבל יש הרבה אנשים מסורתיים וחילונים שהיו יכולים ללכת עם הבית היהודי. אבל הם הלכו עם "ביחד". ובצדק.

יהיה מעניין מאוד לעקוב אחרי קבוצת הקבליסטים הללו ואת הטרנספורמציה שלהם מתנועה רוחנית לזרוע פוליטית. בדרך כלל זה נגמר רע עם הרבה טעם של סיאוב. נראה אם תלמידיו של הרב לייטמן יידעו להלך בשבילי הפוליטיקה.

יום שלישי, 22 באוקטובר 2013

הניו יורק טיימס הזמין סרטון על המסתננים בישראל שצולם על ידי עיתונאי "הארץ" לשעבר ולוחם זכויות אדם בהווה. מה גרם לניו יורק טיימס לגנוז את הפרסום והאם זה קשור לעובדה שיוצר הסרט סבור שישראל היא גרמניה הנאצית? ושאלי ישי מזכיר לו את אדולף היטלר?

מקס בלומנטל ודיוויד שין הם שני עיתונאים יהודים ישראלים שמסקרים את הסכסוך הישראלי פלסטיני וסוגיות חברתיות מישראל. דיוויד שין אף היה עיתונאי ועורך בעיתון לאנשים חושבים "הארץ" בגרסה האנגלית. שני החבר'ה האלה שונאים את ישראל שנאה מרה. הקהל שלהם הוא בעיקר בחו"ל באתרי שמאל למיניהם אבל גם באתרים של המדיה המרכזית הבינלאומית. 

לאחרונה השניים הפיצו סרטון על היחס של מדינת ישראל לפליטים ולמסתננים מאפריקה. הסרט המדובר היה אמור להיות מפורסם באתר של הניו יורק טיימס במדור שעוסק בסרטים דוקומנטריים. בלומנטל טען כי עורכים בניו יורק טיימס ביקשו ממנו להביא סרטון דוקומנטרי קצר על פרשת המסתננים בישראל והוא בשמחה חבר לידידו דיוויד שין, עיתונאי תושב דימונה, אותו הוא מגדיר כ"עיתונאי הישראלי שמסקר באופן הכי רחב את מצבם של האפריקאים הלא יהודים בישראל יותר מכל עיתונאי אחר בעולם". אלא שמסיבה כלשהי הניו יורק טיימס ויתרו על הסרטון של שני היוצרים הדוקומנטריים.

עיתונאי הארץ לשעבר ולוחם זכויות אדם בהווה. דיוויד שין יוצר הסרט
כתוצאה מכך פרסמו השניים את הסרטון בכמה אתרים אחרים, רובם אנטי ישראליים, תחת הכותרת: "הנה הסרטון שהניו יורק טיימס פחדו לפרסם", או "הסרטון על הגזענות הישראלית שהניו יורק טיימס לא רוצים שתראו". מבט מהיר בשיתופים של הסיפור הזה בפייס' וטוויטר מראה כי יש לא מעט אנשים שאוכלים את הסיפור הזה על הצנזורה של הניו יורק טיימס שמחפה ושומרת כביכול על ישראל. כך או כך, התגובות שראיתי על הסרטון כמובן שליליות מאוד על ישראל. אתר The Nation העלה את הסרטון והוא זוכה לצפיות רבות ומייצר ביקורת קטלנית על ישראל.

לי יש השערה אחרת מדוע הניו יורק טיימס לא פרסם את הסרטון של העיתונאים החוקרים. התחושה שלי היא שמישהו בניו יורק טיימס הבין שמדובר בשני פסיכים, שלאחד מהם, ככל הנראה, לא יזיק טיפול פסיכאטרי. או במילים אחרות אנשים שמלאים בשנאה תהומית כלפי ישראל וממילא כל "דוקו" שלהם נוגע בדבר ומאבד מהערך העיתונאי שלו.

כמה מילים על הסרטון המדובר. בלומנטל מדבר על "פוגרומים" שעושים אזרחי ישראל במסתננים האפריקאים, הוא אמנם מראה, ובאמת גם לא חסר לצערנו הרב, גילויי גזענות קשים כלפי מהגרים במדינת ישראל (מירי רגב החכמה עם אמרות השפר שלה וח"כ בן ארי מככב גם). יש  גם גילויי אלימות קשים אבל השימוש במילה "פוגרומים"  והניסיון לתאר את מדינת ישראל כמפלצת גזענית, כפי שהשניים מתארים ומשווקים בכל מקום שהם רק יכולים, הוא שיקרי, מעוות ומסולף. בישראל יש גילויי גזענות כמו בכל מקום אחר בעולם, נושא ההגירה הוא תחום שישראל לא הצליחה להתמודד איתו כמו שצריך אך היא לא ממש שונה משאר מדינות העולם המערבי בתחום הזה. תשאלו את המקסיקנים שמנסים להגר לארה"ב, ומסתננים אפריקאים שמנסים את מזלם בארצות אירופה. עם זאת, בלומנטל ושין מנסים לטעון כל פעם שאצל הישראלים הסיפור הוא שונה, הגזענות במדינה היהודית זה משהו שטבוע בישראלים. הישראלים, כלומר היהודים בישראל, טוענים השניים, שונים מכל עם מדינה ומדינה בעולם, הם משפריצים גזענות, שונאים זרים, אלימים ואטוטוטו מתקרבת המדינה היהודית למדינה אחרת שצמחה באירופה בשנות השלושים. לא פחות.

 במילים אחרות, החבר'ה האלה עוסקים בדמוניזציה של הישראלים. כל מקרה אלימות או טוקבק גזעני הוא סימבול למפלצתיות המושרשת של הישראלים. וכך הלאה בכל פרסום של השניים. הגזמה, היסטריה ומצג שווא אלו שיטות הפעולה של השניים.

לעניות דעתי, הסיבה שהניו יורק טיימס לא פרסם את היצירה של השניים היא מאותה סיבה שאף אתר רציני בעולם לא היה נותן, למשל, לאיתמר בן גביר וברוך מרזל לעשות דוקו על ערביי טייבה. זה לא רציני, חובבני, מעוות ובסופו של יום מעביר מסר שקרי לקהל הגולשים.

עכשיו תשאלו למה אני משמיץ? למה לתאר שני עיתונאים אמיצים כשני פסיכים. הרי מדובר באנשים רציניים לא? אחד אפילו היה עורך בעיתון "הארץ" המכובד, כתב דוחות על המצב הפליטים בישראל לאו"ם. אז בואו נדבר על העורך והעיתונאי הרציני דיוויד שין מי ש"מסקר את נושא המסתננים יותר מכל עיתונאי אחר בארץ" ולמעשה הביא את הצילומים וערך את הסרטון הגנוז. דיוויד שין הוא פעיל זכויות אדם שבין השאר הכין ניירות עמדה לארגון זכויות אדם למען פליטים אפריקאים. אחד מהדו"חות שלו על גזענותה של מדינת ישראל הונח על שולחן האומות המאוחדות מטעם ארגון זכויות האדם ARDC.

כדי להבין את מוחו הקודח של פעיל זכויות האדם הנ"ל לא צריך ללכת רחוק מדי. מספיק להסתכל בטוויטר או באתר הבית של מר שין. לפני הסיפור עם הניו יורק טיימס נתקלתי באקראי בעמדותיו הנאורות ביום שנפטר הרב עובדיה יוסף. באותו יום שבו יצאו מאות אלפי ישראלים לרחובות מר שין בחר להביע את דעתו הנאורה בטוויטר. 


והנה עוד הגיג של נאורות: 


טוב, תגידו הוא לא אוהב את ש"ס, סו וואט שיקח מספר, לא? ובכן הדעות ההיסטריות של שין לא ממוסגרות רק לרב עובדיה. יש לו משהו נגד הישראלים. הוא מנסה להוכיח או להמחיש שישראל היא סוג של גרמניה הנאצית המודרנית. "לחשוף את ישראל האמיתית". כך למשל, הוא מנסה לטעון בסרטון שבו הוא מראיין את האמנית זויה צ'רקאסקי שכותרתו "ישראל בצבעים אמיתיים". 

לקול מנגינות פסנתר, מסבירה האמנית לשין כי היחס למסתננים מאפריקה בישראל מזכיר את התקופות האפלות באירופה. "חכו, גם בגרמניה הנאצית לא התחילו במחנות השמדה". שין שערך את הסרט דאג להדביק תמונות מהשואה תוך כדי הריאיון עם האמנית.



אבל שין לא רק מראיין אנשים שחושבים שישראל בדרכה להיות גרמניה הנאצית. הוא מאמין בתפיסה הזו והיא באה לידי ביטוי באתר שלו. הקטע הזה של להשוות את ישראל לגרמניה חוזר אצלו פעם אחר פעם באופן די אובססיבי. כך למשל, הוא נוהג להעלות כרזות גרפיות שמשוות את היחס של ישראל למסתננים ליחס של גרמניה ליהודים או יחס העולם לפליטים היהודים. 


לא מהסס אפילו להשוות מנהיגים ישראלים להיטלר: 




האיור הבא חביב עלי במיוחד. לא שאני מזדהה חלילה עם התוכן. 

ויינשטין בק'ק'ק'

ויש גם איורים כאלו: 

השוואה אחת לאחת. מסיסיפי בוערת?




עיתונאי הארץ לשעבר שומר חיבה מיוחדת לאלי ישי. בתמונה הבאה אפשר לראות את שר הפנים לשעבר עם אקדח כשהמטרה מסומנת על ילד אפריקאי. 



בתמונה הבאה הוא פשוט קורא לחסל את אלי ישי (בבחירות כמובן)



הבנתם את התמונה? קצת מוזר שהוא היה עורך ב"הארץ" לא? ובכל זאת, האם זו הסיבה שניו יורק טיימס החליטו לדחות את הפרסומים של העיתונאי דיוויד שין? אולי הראייה שלו על ישראל קצת, אבל קצת היסטרית. יכול להיות שגם לניו יורק טיימס יש גבולות של הגינות.


יום ראשון, 20 באוקטובר 2013

רעיון חלוקת הארץ מת גם בשמאל. חשיפה של מסמך עקרונות חדש של פעילי שמאל התומכים ברעיון ההארץ האחת: אי אפשר לחלק את הארץ, אין סיכוי לגרש מתנחלים. "היהודים בגלות התגעגעו לחברון ולירושלים לא לגבעתיים"; אז מה הפתרון? רמז: שיבת פליטים מדורגת. ועוד

תם עידן 2 המדינות? איור: אור רייכרט

הגיע לידי מסמך עקרונות של מספר פעילי שמאל, אקטיביסטים, חברי ארגוני זכויות אדם ועיתונאים שהגיעו למסקנה שתם עידן רעיון חלוקת הארץ לשתי המדינות לשני עמים והגיע הזמן לחתור לתפיסה שבין הים לירדן יכולה להיות רק יחידה גיאוגרפית אחת. 

"סוד גלוי הוא שהמשא ומתן בין ישראל לפלסטינים נמצא במבוי סתום, אם לא עבר מהעולם. הולכים ומתמעטים האנשים המאמינים שהפתרון המוצע הנוכחי, פתרון ההפרדה לשתי מדינות, יכול להביא לשלום". נכתב בהקדמה למסמך העקרונות, "אנחנו מאמינים שרעיון ההפרדה בין העמים, העומד בבסיס המחשבה המדינית הנוכחית, מרחיק הסדר במקום לקרב אותו. הוא אינו תואם את המציאות האנושית בשטח, עלול ליצור בעיות מוסריות קשות, ומעל לכל מתעלם מבעיית היסוד של הסכסוך: העובדה שעבור שני העמים, היהודים והפלסטינים, ארץ ישראל/פלסטין היא ארץ אחת: אחת בגיאוגרפיה, אחת בזיכרון ההיסטורי והלאומי של שני העמים. היהודים בגלות התגעגעו לירושלים וחברון, לא לגבעתיים, ואין פלסטיני שישכח את יפו וחיפה. הסדר של קבע חייב להביא בחשבון את העובדות האלה." 

חלוקת הארץ שבה יפונו מאות אלפי מתנחלים, טוענים אנשי השמאל הללו, היא בלתי אפשרית ובלתי מוסרית. "הקושי המעשי להגיע להסדר על פי מתווה ההפרדה הנוכחי מוכר לכולם: פינוי 100 אלף ישראלים לכל הפחות, ואולי הרבה יותר, משטחים בגדה המערבית המיועדים להקמת מדינה פלסטינית. הפרדה בירושלים, שהשכונות הישראליות והפלסטיניות שזורות בה זו בזו, קשה עוד יותר. את העיר העתיקה והמקומות הקדושים – לב הסכסוך – ברור שאי אפשר לחלוק. אבל הקושי הוא לא רק מעשי. הוא גם מוסרי: פינוי של מאות אלפי ישראלים ממקומות שהם מתגוררים בהם עשרות שנים פוגע פגיעה קשה בזכויות שלהם. גרוע מכך: 'ניקוי' פלסטין מישראלים עלול לחזק את הכוחות הקיצוניים בישראל הדורשים להפוך גם את ישראל למדינה 'נקייה' מפלסטינים. במקום להביא לפיוס, העברת אוכלוסייה בסדר הגודל הזה עלולה להגביר את הלחצים לכיוון טרנספר". 

לטענתם, רעיון שתי המדינות הנוכחי ששולל את זכות השיבה לא יפתור בסופו של דבר את הסכסוך. "פתרון ההפרדה מתעלם משאלת יסוד נוספת: שאלת הפליטים. על פי המתווה הנוכחי, הפליטים הפלסטינים יצטרכו לוותר כמעט כולם על הזכות לשוב אל הארץ שממנה גורשו או ברחו. פתרון שמתעלם משאיפתם של הפליטים לחזור לא יוכל שלא להיות זמני, לא יוכל שלא לטעת את שורשי העימות הבא". 

אז מה קבוצת החשיבה הזו מציעה לעשות בפועל? ראשית נציין מי האנשים שעומדים מאחורי היוזמה הזו שבקרוב תיחשף כאיזשהו ארגון שמאל שעיקר מטרתו לקדם את רעיון המדינה האחת. אז כך, בין הפעילים המרכזיים יש את העיתונאי מירון רפפורט, פרופ' אורן יפתחאל, נועם שיזף עורך ועיתונאי מ-972+, רלוקה גנאה אקטיבסטית מארגון "Avaaz", ד"ר לימור יהודה מהאגודה לזכויות האזרח, מוריה שלומות לשעבר מזכ"ל שלום עכשיו, ניר ברעם, המשורר מכפר עציון אליעז כהן, הדס זיו מהאגודה לזכויות האזרח, עו"ד מיכאל ספרד, כמה אנשי פת"ח ורבים אחרים. 

איך זה יעבוד בפועל? מצ"ב מסמך העקרונות של הקבוצה לחיים משותפים על חלקת אלוהים הקטנה הזו. יש בו הרבה חורים ולא הפוסט הזה ימנה אותם נכון לעכשיו. אין ספק כי המסמך הזה יעורר הרבה עניין ודיונים חדשים ומקוריים. ראיית המציאות מאוד קרובה לראייה של חוגי הימין אך המסקנות שונות בתכלית: אי אפשר לחלק את הארץ, אין סיכוי לגרש מתנחלים מאדמתם, יהודים חלמו על חברון וירושלים לא על גבעתיים ועוד מסקנות מהסוג הזה שכותבים אנשי השמאל העמוק. עם זאת, הפתרונות למסקנות רחוקות מאוד מפתרון אנשי הימין, אם יש בכלל פתרון כזה. להלן מסמך העקרונות של ההארץ האחת:
 
 1. ארץ אחת, שתי מדינות
 פלסטין/ארץ ישראל היא יחידה היסטורית וגיאוגרפית אחת המשתרעת בין הירדן לים, בתוכו צריכות להתקיים שתי מדינות; ריבוניות, ישראל ופלסטין, על פי קווי ה 4- ביוני 1967

 2. דמוקרטיה, זכויות אדם, שלטון החוק 
שתי המדינות תהיינה דמוקרטיות; משטרן יהיה מבוסס על עקרון שלטון החוק ועל ההכרה באוניברסאליות של זכויות האדם כפי שאלו הוכרו במשפט הבינלאומי, על ערך השוויון, ועל קדושת האדם, חייו וחירותו;

 3. הגירה והתאזרחות 
למדינות הזכות לקבוע את חוקי ההגירה וההתאזרחות שלהן. פלסטין תהיה חופשית לאזרח את הפליטים הפלסטינים על-פי ראות עיניה בהתבסס על זכות השיבה ומדינת ישראל תהיה חופשית לאזרח את יהודי התפוצות בהתבסס על חוק השבות.

עיר אחת, ניהול משותף. ירושלים (צילום: Berthold Werner)

 4. חזון הארץ האחת 
1. שתי המדינות תהיינה מחויבות לחזון הארץ האחת, בו לאזרחי שתי המדינות תעמוד הזכות לנוע ולגור בכל חלקי הארץ; 
2. הזכות הזו תחול גם על מי שיתאזרח בשתי המדינות: פליטים בפלסטין ויהודים בישראל.                                 
3. חזון זה יתממש בהדרגה, בהדדיות, ותוך שכל התקדמות מחייבת את הסכמת שתי המדינות. 

4. בשלב הראשון יסכימו שתי המדינות על מספר מוגבל ויחסי של אזרחי המדינה האחרת שיגורו בשטחן ויקבלו מעמד של תושבי קבע על כל הזכויות הכרוכות בכך. מספר זה יאפשר לאותם ישראלים שיבקשו להישאר בפלסטין ויהיו מוכנים לחיות בשלום עם שכניהם תחת ריבונות פלסטינית להוסיף ולהתגורר ביישוביהם המוכרים; ולמספר יחסי של פלסטינים שיהיו מוכנים לחיות בשלום עם שכניהם תחת ריבונות ישראלית להשתקע בישראל.
 5. שתי המדינות יכירו בחופש התנועה של אזרחי שתי המדינות בארץ כולה ובזכות של אזרחי שתי המדינות לטייל, לבקר, לעבוד ולסחור בכל חלקי הארץ, כבר מהשלב הראשון. 
6. תושבי קבע אלו, שיגורו במדינה שאיננה מדינת אזרחותם, יחויבו לכבד את החוק המקומי, לחיות בשלום עם שכניהם ולהימנע מפעולות הפוגעות בביטחונה של המדינה שבה הם חיים ובביטחון אזרחיה;
 7. תושבי הקבע הישראלים בפלסטין יממשו את זכות ההצבעה שלהם בישראל ותושבי הקבע הפלסטינים בישראל יממשו את זכות ההצבעה שלהם בפלסטין.

 5. ירושלים
  1. ירושלים תשמש בירה של שתי המדינות;
 2. ירושלים תהיה עיר אחת, משותפת ופתוחה לאזרחי שתי המדינות, בגבולות מוסכמים; יקום בה משטר עירוני מיוחד בניהול משותף ושוויוני של שני העמים, תוך שיתוף נציגי הדתות המונתיאיסטיות והקהילה הבינלאומית.

 6. ביטחון 
 1. שתי המדינות ידגלו בפתרון כל הסכסוכים ביניהן בדרכי שלום, ויפעלו כנגד כל גילוי של אלימות וטרור.
 2. כל אחת משתי המדינות תהיה ריבונית במה שנוגע לשמירה על הסדר הציבורי בתחומה ועל הביטחון האישי של תושביה; יפורקו מנשקם מיליציות חמושות וארגונים לא-מורשים;
 3. שתי המדינות יכוננו הסדרי פירוז והסכם הגנה משותף מפני איומים חיצוניים; לא ייכנס כוח צבאי זר לתחומי אחת משתי המדינות אלא בהסכמה משותפת;
 4. תוקם ועדה ביטחונית משותפת עליונה למעקב ולקבלת החלטות בנושאים ביטחוניים משותפים. הוועדה תוכל להפעיל כוח משותף לשמירה על הגבולות החיצוניים של שתי המדינות.

 7. מוסדות משותפים 
לשתי המדינות יהיו המוסדות המשותפים הבאים:
 1. בית משפט משותף לזכויות אדם, אשר יוסמך לשמש כערכאה עליונה ואחרונה להכרעה בסכסוכים הנוגעים לכיבוד זכויות האדם. כל תושבי הארץ יוכלו לעתור לבית המשפט כנגד מדינת מגוריהם וכן כל אחת מהמדינות תוכל לעתור לבית המשפט בטענות על הפרת זכויות אדם במדינה האחרת.
 2. מוסד משותף שיבטיח רשת ביטחון כלכלית מינימאלית לכל תושבי הארץ, פלסטינים וישראלים;
 3. רשות מיוחדת לניהול ופיתוח כלכלת הארץ, שתכלול מוסדות לשיתוף פעולה כלכלי, תיאום מכסים, תנועת עובדים וסחורות, הגירת עבודה, פיתוח תשתיות והשקעות מקומיות ובינלאומיות; המוסדות הכלכליים ישאפו לצמצם את הפערים בין האזורים והאוכלוסיות;
 4. מוסדות לשיתוף פעולה בענייני מים, סביבה ואוצרות טבע, על בסיס חלוקה צודקת של המשאבים ומתוך מחוייבות לפיתוח הארץ ומשאביה לטובת כל יושביה;
 5. כל מוסד משותף נוסף שיידרש לצורך מימוש חזון "ארץ אחת, שתי מדינות";
 6. בכל המוסדות המשותפים יהיה ייצוג שוויוני לאזרחי שתי המדינות.

 8. הפלסטינים אזרחי ישראל 
 הערבים הפלסטינים אזרחי ישראל ייהנו מזכויות של מיעוט לאומי, שוויון אזרחי, ייצוג הולם במוסדות השלטון בישראל, חלוקה הוגנת של משאבי המדינה וייצוג הולם במוסדות המשותפים לישראל ופלסטין.

 9. פיצויים
  יוקם מנגנון משותף לפיצוי או השבה של רכוש שאבד או הופקע כתוצאה מהסכסוך. עוולות ישנות לא יתוקנו בעוולות חדשות

 10 . פיוס 
 יוקמו מנגנונים משותפים להשגת פיוס בין העמים, כולל הקמת ועדות פיוס משותפות שיאפשרו דיון מעמיק וממצה בעוולות העבר משני הצדדים; יגובשו תוכניות משותפות לקידום הפיוס ברמת הקהילה, מערכת החינוך, מוסדות התרבות וכולי.

יום חמישי, 17 באוקטובר 2013

סרטון מזעזע על התעללות בחסרת ישע ברשות הפלסטינית מזעזע את העולם הערבי # מוסלמים עושים מה שהם רוצים בשכונות נוצריות בנצרת - ואיפה המדינה? # יהודים בחו"ל נלחמים באנטישמים # לא תאמינו מי מנעה מהקרן החדשה לממן את זוכרות? # חוזה פליסיאנו צוחק על המחרימים # אמנסטי מייצרים מקומות עבודה לטובת העולם או שלא # רבני בית שמש הסרוגים מורידים את הכפפות # הסטטוס ההזוי של השבוע: מי רוצה להרוג את רחל עזריה?

1. פרשת התעללות בחסרת ישע ברשות מזעזעת את העולם הערבי
מקרה מזעזע של הזנחה והתעללות בחסרת ישע ברשות הפלסטינית מסעיר רבים בעולם הערבי. בשכונה באזור קליקילה נמצאה אישה בעלת פיגור שכלי שבני משפחתה שיכנו אותה בדיר יחד עם בעלי חיים. הסיפור נחשף על ידי הערוץ הערבי wattan וחולל סערה ברחבי העולם הערבי. 

תמונות האישה יושבת בתוך חצר מזוהמת ליד כבשים ותרנגולים עוררו זעם רב בקרב הצופים וכתוצאה מכך נפתח לדיון היחס של העולם הערבי לבעלי מוגבלויות. העובדה שהמשפחה והרשויות ידעו על התעללות באותה אישה העצימו את הביקורת וחייבו נציגים מהרשות הפלסטינית להסביר איפה הם היו בתמונה. אחרי חשיפת הפרשה עלה לשידור אחראי מטעם הרשות לרווחה בקלקיליה והוא הצליח לעורר עוד יותר זעם בכך שהוא הצדיק את התנהלות הרשויות והמשפחה. בעקבות הביקורת הודיעה משרדו הנשיאותי של אבו מאזן שהם עוקבים מקרוב אחר פרשת ההתעללות באישה. הסיפור הזה פותח את אחד הטאבואים בחברה הערבית היחס המשפיל של החברה לבעלי מוגבלויות. (אם לא מופיע אצלכם הסרטון נסו כאן)

                        פרשת התעללות שעוררה זעם רב על הרשות 

2. תג מחיר מוסלמי
על הסיפור הזה לא שמעתם בתקשורת וגם לא תשמעו. מדובר במקרה אלימות זניח. אחד מעוד כמה מאות מקרים בשנה. קבוצה של צעירים מוסלמים הגיעה לשכונה נוצרית בנצרת. התחילו לעורר מהומות. אחד מבעלי הבתים בשכונה ביקש מהצעירים להנמיך את הווליום, יש ילדים וזקנים שמנסים לישון, אמר להם. אז זה התחיל בקללות, נמשך באבנים ונגמר בחבלות קשות של תושב השכונה בן 70 שנחבל מאבנים. המשטרה הגיעה למקום אחרי שעה וחצי כשהצעירים ברחו מהמקום.

מה הסיפור? כולה כמה צעירים חמומי מוח, לא? אז זהו קרוב משפחה של הפצוע ששוחחתי איתו מספר על גיהינום שהוא ובני דתו הנוצרים עוברים בשנים האחרונות. הצעירים המוסלמים לא באים סתם לשכונות הנוצריות, הוא טוען. זה מכוון. "הם כל הזמן באים לכאן להראות מי בעל הבית בעיר", הוא מספר. "אנחנו עוברים גיהינום. הגזענות בעיר הזו כלפי הנוצרים היא בלתי נסבלת. לא עשינו להם שום דבר אבל הם באים לכאן ומעוררים פרובקציות ומהומות. אנחנו חיים על מזוודות. אם המשטרה לא תגן עלינו אין לנו מי שיגן עלינו ואנחנו פשוט נעזוב". המשפחה ביקשה להישאר בעילום שם מחשש לנקמה.

אנחנו כל כך רגישים לגילויי גזענות כלפי מיעוטים ובצדק. התקשורת מדווחת על כל גרפיטי מצ'וקמק שכמה ילדים מחוצ'קנים ומטומטמים מרססים, וצריך להילחם בתופעה המרושעת הזו. אבל בכל מה שקשור לתג מחיר הפוך: פשעי שנאה של מוסלמים כלפי נוצרים, ולא מדובר במקרים זניחים, זו אלימות עקבית, קשה וכולם יודעים שהיא קיימת. כאן אין מדינה, אין נשיא שיגנה, אין אופוזיציה שתזדעזע. גדעון לוי לא מוצא את המקלדת. התקשורת שותקת. ביזיון.

האבנים שהלמו את פניו של תושב השכונה הנוצרית בן ה-70
3. יהודי-טוב (1)

ג'ורג' גלאווי, חבר פרלמנט בריטי ואנטישמי לא קטן, זכור בעיקר בגלל חוסר הרצון שלו לדבר בפאנל שבו השתתף, רחמנא לצלן לא עליכם, ישראלי. האיש מגן על שיח' נסראללה ואפילו במצרים הוא נחשב לפרסונה נון גרטה וזה משום חיבתו היתרה לחמאס. סטודנט יהודי מאוקספורד החליט לבצע אקט של מחאה בהרצאה של חבר הפרלמנט הבריטי. הוא לקח את רשות הדיבור, מחה על שנאת ישראל של גלאווי והניף את דגל ישראל. שמו של הסטודנט האמיץ ג'ונתן הנטר. (אם לא מופיע אצלכם הסרטון נסו כאן)




4. יהודי-טוב (2) 
חן מציג, ישראלי שפועל בארגון Stand With Us, פרסם לאחרונה מאמר על רוחות הדה לגיטימציה נגד ישראל ברחבי הקמפוסים, בכנסיות ובזירה הציבורית בארה"ב. המצב לא טוב, הוא אומר, ויש לו ביקורת על הקהילות היהודיות בארה"ב שמעדיפות לשבת על הגדר. אני מצרף לכם סרטון בו מר מציג מעיז לומר כמה מילים בעד ישראל בכנס שהציג את הסרט "חמש מצלמות שבורות". המרצה הוא אחיו של עימאד בוראנט, שהיה יו"ר הוועדות העממיות בבילעין. מרצה מבוקש בחו"ל. שימו לב לתגובות בקהל בעקבות הנאום הקצר של מציג בו טען שיש אלימות הפוכה גם מהצד הפלסטיני. אחרי שהוא קולל כ"ציוני" הוא הועף מהמקום. (אם לא מופיע אצלכם הסרטון נסו כאן).




5. מי המליצה לקרן החדשה שלא להעניק מימון לעמותת זוכרות?

תשובה: עו"ד טליה ששון. 

כן, כן, גברת טליה-אני-אסגור-לכם-את-המאחזים-ששון. לא אהבה את האידיאולוגיה של העמותה. כחברת וועד המנהל של הקרן החדשה לישראל נפגשה ששון עם חברי העמותה ושוחחה איתם על רעיונות ועקרונות ועל מימון לארגון השמאל הרדיקלי. עקרון זכות השיבה עורר בששון חלחלה רבתי. אחרי הפגישה קבלו חברי העמותה תשובה שלילית מארגון הגג של ארגוני השמאל. נחשו בזכות מי?

6. חוזה פליסיאנו לחובבי החרם על ישראל: תקפצו לי

כמו לכל אמן בינלאומי גם לחוזה פליסיאנו הציקו כל מיני חובבי חרמות על מדינת ישראל. הפעילה טלי שפירו כהרגלה בקודש הפעילה יחד עם חבריה טרור וירטואלי ברשתות החברתות. זה מה שהיה לפליסיאנו לומר:

נסעתי לישראל ואתם לא תעצרו אותי. פליסיאנו מצייץ



 
 7. אמנסטי ישראל דואגים לכ-ו-ל-ם

 ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל בישראל דואג לכל אדם באשר הוא. לכן במדור הדרושים של הארגון אפשר לראות שהם בעיקר דואגים לכל אדם ללא הבדל דת, גזע מין ולאום. כלומר, לפלסטינים. 


אמנסטי ישראל. זה כולל את הישראלים?

8. רבנים בעד המועמד אלי כהן 
רבנים סרוגים בבית שמש קיימו השבוע כנס ובו הכריזו (בניגוד לראש ישיבת הר המור הרב טאו) על תמיכה במועמד לראשות העיר המתמודד אלי כהן. סרטון הרבנים שקוראים לתמוך באלי כהן כאן.

9. הסטטוס ההזוי של השבוע: למה רחל עזריה חייבת למות?




שפיות!


מנוולת (עם תינוק!)



יום שני, 14 באוקטובר 2013

מעריב וישראל היום סרבו לפרסם את המודעה של הרב טאו

בלית ברירה הלך לשוקן. הרב טאו (צילום: מיכאל יעקובסון)
ראש ישיבת הר המור, הרב צבי טאו, פרסם מאמר, יותר נכון אנשיו, פרסמו מכתב חריף היוצא נגד מפלגת הבית היהודי וראשיה. המכתב התפרסם דווקא בעיתון 'הארץ' העיתון לאנשים חושבים שמרבים לא פעם לחבוט באנשי הר המור וודאי בציונות הדתית. המכתב כאמור מתפרסם על רקע הבחירות לרשויות המקומיות שם יש לא מעט מועמדים נטולי כיפה וחילונים מטעם המפלגה הציונית דתית המתמודדים בבחירות.

המכתב של הרב טאו שמתפרסם בצורת שאלה ותשובה תוקף את מועמדותו של אלי כהן המתמודד לראשות עיריית בית שמש מטעם הבית היהודי וגם יוצא באופן די חריג נגד התנהלות הבית היהודי. "האג'נדה של הבית היהודי היא חיסול כוחן של המפלגות הציוניות כדי לקעקע את הסטטוס קוו למען הפרדת הדת מהמדינה בכל התחומים ולפרק כל זיקה של מדינתנו אל התורה". מילים חריפות במיוחד ולא רגילות שיוצאות מבית המדרש של הר המור.

המודעה פורסמה בעיתון 'הארץ' ולא בכדי. לא שבהר המור מעוניינים לפרנס את שוקן וגדעון לוי אלא מסיבה אחרת. שאר העיתונים סרבו לפרסם את המודעה שהועברה אליהם למרות שבהר המור ביקשו לשלם אף יותר. מפרסמי המודעה פנו לעיתון "מעריב" ו"ישראל היום" שיפרסמו את הדברים אך הראשונים סרבו בתוקף. התירוץ הרשמי היה חשש מתביעה משפטית. אנשי הר המור ניסו לומר שהם עומדים מאחורי הדברים ואם תהיה תביעה היא תופנה אליהם ולא אל בעלי העיתון. גם ב'הארץ' חשבו כך ונהנו מהתשלום של אנשי הר המור ומבאזז תקשורתי שרץ ברשת.

יום ראשון, 13 באוקטובר 2013

תושבים מבירעם לח"כ באסל גאטס: צא לנו מהכפר

מארגן כנס אנטי ישראלי בגוש חלב בניגוד לרצון התושבים. ח"כ ד"ר גטאס

פרשת בירעם ואיקרית היא פצע פתוח ומדמם בין מדינת ישראל והחברה הישראלית לאזרחיה הנוצרים. רבות דובר ונכתב על הפרשה. בשורה התחתונה מדינת ישראל לא קיימה את הבטחותיה לתושבי בירעם ואיקרית ועד היום היא מפנה עורף לבקשות התושבים לשוב לאדמותיהם ולהקים את היישובים מחדש. כתב על זה שר הביטחון לשעבר משה ארנס, איש הליכוד, על ההבטחות והבגידות של מדינת ישראל בבני בריתה ועל הדברים הנוקבים הללו אין הרבה מה להוסיף.

 מזה שנים מנסים גורמים שונים למנף את פרשת בירעם ואיקרית כסמל לכוחנות והדורסנות של מדינת ישראל. המחדל הלא מוסרי בבירעם ואיקרית הפך להיות נשק תעמולה בידי גורמים לאומניים פלסטיניים וארגונים רדיקליים כחלק ממסע דה לגיטימציה נגד מדינת ישראל. חלק מתושבי בירעם גם הצטרפו לגל המאבק נגד מדינת ישראל אך רוב תושבי בירעם רחוקים מאוד מהתפיסה שרואה במדינת ישראל גורם שיש להילחם בו. ההפך הוא הנכון.

למעשה, השבוע נשלח מכתב מטעם תושבי בירעם שגרים היום בגוש חלב בגליל העליון לארגונים שונים, ישראלים ופלסטינים, וגם לחברי כנסת מהסיעות הערביות שיניחו להם, לתושבי בירעם, ויתנו להם, לבדם, להתמודד מול המדינה. ללא "העזרה" הנדיבה של חברי הכנסת הערבים וארגוני השמאל.

רוח הלאומנות הפלסטינית רחוקה מהם כרחוק מזרח ממערב והדבר האחרון שאותם תושבים מבירעם רוצים, וכך אני שומע משיחות שלי איתם, הוא להיות כלי משחק בידי גורמים אנטי ישראלים. המכתב המדובר נשלח לארגונים כמו "עדאללה" ו"זוכרות" שפועלים להפוך את בירעם ואיקרית לסמל הכוחנות הישראלית. זו לא הפעם הראשונה שתושבים מבירעם יוצאים נגד "הסיוע" של המפלגות הערביות וארגוני השמאל. בעבר פרסמנו מכתב של דובר פורום העדה הנוצרית תושב גוש חלב, רס"ן במיל' שאדי חלול, שתקף את הניסיונות של גורמים שונים לשרבב אותם בכוח למאבק הפלסטיני. אלא שמאז שפורום העדה הנוצרית נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, וסוגיית גיוס בני העדה לצה"ל, התקדמה בצעדי ענק, נראה ש"המסייעים" העלו הילוך. 
 
ג'וני זאכנון, דובר פורום קצינים ואזרחים מבני המשפחות של בירעם (גוף המאגד בתוכו מעל 500 נוצרים מארונים מהכפר בירעם), מביע במכתב נוקב וחריף את הכעס שלו, ושל מאות מחבריו, על הניסיון לגרור אותם למאבק נגד ישראל:

"אנו מאמינים באזרחותנו הישראלית, כפי שנהגו אבותינו לפנינו, ובכפרנו ככפר מרוני שמאבקו צודק בתוך מדינתו ואשר נחשב מבני בריתה של ישראל ושפתרון עניינינו ובעיותיו ייעשה על ידי ממשלת ישראל בצורה ייחודית ללא קשר לשום סכסוך או מקרה אחר", כותב זאכנון בשם חבריו.

"אנו בעלי האדמות בבירעם המרונית ותושביה מבקשים מכם לא להתערב בענייני בירעם ואין לכם סמכות לעשות זאת.. אתם לא הוסמכתם להיות נציגים שלנו ולא התבקשתם על ידינו לדבר בשמנו ולכן מבקשים מכם לא להתערב בעניין בירעם ללא רשות של בעלי האדמות".

בשלב מסוים במכתב פונה זאכנון לח"כ ד"ר באסל גטאס מבל"ד. פעילותו של ח"כ ד"ר גטאס בעניין בירעם, טוענים תושבים מהכפר ההרוס, פוגעת במאבק שלהם לפתרון צודק. הדבר האחרון שהם רוצים זה להיות מזוהים עם לאומנות ערבית שמחפשת להתבדל מהחברה הישראלית ולנהל מלחמות מול ישראל. "התערבות שלך מר גטאס, או שלכם בצורה ובשיטה שנעשתה, גרמה וגורמת נזק יותר מתעלת ונודף ממנה ריח פוליטי גרידא ולא טובת תושבי בירעם וצדקת בקשותיהם במדינתם ישראל", כותב זאכנון.

"בעיית בירעם אינה משחק פוליטי ואין לגיטימציה לאף אחד לדבר בשמנו ללא ידיעתנו ,שכן מאבקנו הוא מאבק צודק עם חוב מוסרי והבטחות להקים ישוב מרוני חדש כלפי אזרחי המדינה המאמינים בדו קיום עם העם היהודי ונאמנים למדינתם שנשארו בה ולא הסכימו לנטוש אותה או לקבל פיצויים תחתיה".

מוכתר כפר בירעם מוביל את מפקדי צה"ל לביתו

במקום הלאומנות הערבית שבה דוגל ח"כ גטאס, מעדיפים תושבי בירעם לחיות בדו קיום עם היהודים, למרות הפצע שנפער במלחמת 48', אותו, הם מאמינים, אפשר יהיה לרפא בכוחות משותפים. "כפר בירעם המרוני הינו מקרה מיוחד ייחודי שתושביו מרונים. חלק גדול מהעם שלהם המרוני ומנהיגיו כרתו ברית עם ישראל והעם היהודי לפני הקמת המדינה ואחריה, ועד היום חלק מהם משרת בצה"ל ובכוחות ביטחון אחרים ולכן אין דוגמתו בארץ ועקב כך הוא קיבל תמיכה רחבה מפוליטיקאים וממנהיגים מכל הקשת הפוליטית דוגמת נשיאי המדינה יצחק בן צבי וחיים ויצמן וראש הממשלה מנחם בגין".

עוד כתב זאכנון על הברית וההיסטוריה המשותפת בין המארונים ליהודים כשני מיעוטים במזרח התיכון שנרדפו ועדיין נרדפים. "אל נשכח גם שאבותינו בבירעם כמו חלק מבני עמם המרוני בלבנון סייעו להצלת יהודי סוריה, עירק ואירופה בזמן מצוקתם והסתירו וגם הבריחו יהודים נרדפים במעברם לארץ ישראל מתוך עזרה הומנית ושיתוף פעולה לשמירה על קיומם. הוכחות רבות יש לכך בכל הארכיונים בארץ ובעולם".

את המכתב מסיים זאנכון באזהרה לארגונים הלאומניים הערבים ולארגוני השמאל שלא ידברו בשמם ולא יגררו אותם למאבק לאומני ערבי בו אין הם מעוניינים. אחרת, מבטיח זאכנון, הם יפעלו "נגד כל מי שמתערב מכם ומארגונים שמאלניים קיצוניים אחרים שמנסים לחבר אותנו למאבק וסכסוך לא שלנו ללא אישורינו כבעלי האדמות בבירעם. מאבק שלכם במדינתנו ישראל תנהלו אותו במקום אחר".

ח"כ ד"ר באסל גטאס לא ממש הפנים את תוכן המכתב. למעשה הוא מארגן בימים אלה כנס נגד גיוס נוצרים לצה"ל שאמור להתקיים בכפר גוש חלב. מי ביקש זאת ממנו? לא ברור. רוב תושבי הכפר כולל הנהגת הכפר וההנהגה הרוחנית לא מעוניינים במלחמה הלאומנית של גאטס וחבריו למען פלסטין. הם בעד ישראל. הם אזרחים ישראלים, משרתים בצבא ומעוניינים לקחת חלק בעתידה של מדינת ישראל.


יום חמישי, 10 באוקטובר 2013

מדוע ארגון זוכרות עצבן את מייסד החרם על מדינת ישראל?

מחרים כל דבר שיש לו קשר עם ישראל אפילו נכביאסטים (חוץ מאונ' ת"א שם הוא מסיים את הדוקטורנט)

מכירים את עומר ברגותי? האיש הזה שעומד מאחורי החרם האקדמי על מדינת ישראל, מסתבר שהוא יכול להיות משעשע במיוחד. זה מתחיל מזה שהבחור המלומד מטיף להחרמת מדינת ישראל בעולם, ויש לומר שפה ושם הוא די מצליח, אך בו בזמן הוא נהנה ממערכת ההשכלה של ישראל כדוקטורנט באוניברסיטת תל אביב. איך זה מסתדר להחרים מדינה שאתה נהנה מפירותיה - לא ברור. לברגותי הפתרונים. אבל הסיפור הבא מראה שהבחור מנסה להציג סטנדרטים של עקרונות אפילו מול מי שנראים לכאורה כבעלי הברית הטבעית שלו. איש עקרונות אמיתי.

אז הסיפור ההזוי שלו מתחבר עם סיפור אחר: לאחרונה התקיים "כנס בינלאומי" של עמותת זוכרות, שעסק בשיבה מעשית של הפליטים הפלסטינים לחבל הארץ הקטנטן שלנו. השתתפתי בכנס המדובר שהיה לדעתי לאומני פלסטיני לחלוטין אך גם מעניין ומרתק מהרבה בחינות אחרות. בכל מקרה בכנס השתתפו לא מעט פלסטינים מארגונים שונים אחד מהם שיצא לי לשוחח איתו סיפר לי על אורח הכבוד שהיה אמור להגיע ולצערו הרב לא בא. סוג של מנהיג כריזמטי שפועל לבודד את מדינת ישראל בכל רחבי העולם. ד"ר ברגותי, עומר ברגותי. אז למה הוא לא בא באמת?

כזכור, היה בלאגן שלם על קביעת כנס שיבת הפליטים במוזיאון ארץ ישראל. מוסד ציוני שמזוהה לא מעט עם אישים כמו רחבעם זאבי ז"ל. רעשי הרקע של גורמים שונים לא הצליחו לבטל את הכנס שקרא להציף את מדינת ישראל בפליטים פלסטינים. לא יתכן טענו ארגונים כמו אם תרצו ואחרים שמוסד יהודי ציוני יארח ארגון שלמעשה שומט את הבסיס המוסרי והקיומי לקיומו של המוסד המכובד ולמעשה גם של מדינת ישראל.

"השיבה כמפתח למדינה אחת". כנס זוכרות. צילום: Eléonore Merza
 
עכשיו מתברר, כפי שנודע לי, שגם אורח הכבוד של הכנס, ההוא שהבריז, רואה את אי ההיגיון שבקיום כנס כזה במקום הזה. מסתבר שהאיש שפועל יומם ולילה להפוך את מדינת ישראל למצורעת היה אמור להגיע למוזיאון ארץ ישראל ולהשתתף בכנס הנכבה של זוכרות.  אבל הוא החליט להחרים את זוכרות.

למר ברגותי יש עקרונות חצובים בסלע: ברגע שהוא הבין שעמותת השמאל הרדיקלית זו שתומכת בשיבת הפליטים וביטול המדינה היהודית מקיימת את כנס הפליטים שלה במוזיאון ארץ ישראל - מוסד תרבותי ישראלי חשוב - ומשום כך מוסד שיש להחרימו, הוא החליט להחרים את הכנס של זוכרות. לא אוכל לבגוד בעקרונותי, הסביר ברגותי לאנשי זוכרות המאוכזבים. איזו טלנובלה.

כן, כן, זה מגיע גם למקומות האלה: מי שמייצר את החרם האקדמי על ישראל מחרים את העמותה שפועלת הכי חזק היום בשדה הציבורי להנכיח את הנכבה. אז זה הסיפור הדי הזוי: מוזיאון ארץ ישראל אירח עמותה שטוענת שהמוזיאון יושב על אדמה גזולה ואורח הכבוד של העמותה, (זה שמחרים כל דבר שקשור לישראל מלבד הדוקטורנט שהוא עושה באונברסיטה ישראלית מכובדת) מחרים אותה בחזרה בגלל שהכנס מתקיים במוזיאון ישראלי מכובד.

עוד אורח כבוד בכנס זוכרות. גדעון לוי

התקשרתי לעומר ברגותי כשספרתי לו שאני כתב ישראלי וכתבתי בעבר במעריב ומקור ראשון הוא נפנף אותי לשלום (או שלא לשלום). מה נאמר ומה נדבר. פעילי שמאל ששוחחתי איתם אישרו לי שברגותי אכן היה אמור להיות אורח הכבוד של הכנס שהתקיים במוזיאון ארץ ישראל. 

---------------------------------------------------------------------------
וגם זה מעמותת זוכרות. לא נגעתי. פעילי הארגון קוראים ל"לוחמים יהודים" (חלילה מלומר חיילי צבא ההגנה לישראל שמא יעלה קורטוב של הזדהות) ובני משפחותיהם "למסור עדות" על "מעורבותם" במלחמה. מעין טריבונל שמאלני ל"תיעוד" פשעי מלחמה של פושעי מלחמה יהודים. קרי: פלמ"חניקים.


הזמנה למתן עדות

במסגרת וועדת אמת פומבית על אירועי 1948 – אירוע ראשון בארץ



עמותת 'זוכרות' מזמינה לוחמים/ות יהודים/ות שלקחו חלק במלחמת 1948 (בעיקר את אלה שלחמו באזור דרום הארץ אך גם באזורים אחרים) או את בני משפחתם או מי שיש בידיו מידע רלוונטי למסור עדות על מעורבותם במהלך המלחמה במסגרת וועדת אמת פומבית – אירוע ראשון מסוגו בארץ – שיתקיים במהלך 2014.  


במסגרת הוועדה, יעלו פליטים פלסטינים ולוחמים יהודים, ישראלים בני דור שני ושלישי ועדים מומחים לספר על מה שאירע ב-1948. את העדויות יישמע פאנל של פילוסופים, היסטוריונים, חוקרים, עורכי דין המתמחים בזכויות אדם ונציגים מארגוני חברה אזרחית שיבואו להקשיב בפני הציבור הרחב. לאחר האירוע, חברי הפאנל יכתבו ויפרסמו דו"ח המסכם את ממצאי העדויות והמלצות לתיקון. 


הוועדה תבקש לאסוף ולתעד מידע על מלחמת 1948, ותתמקד באירועים שהביאו לעקירתם של מאות אלפי פלסטינים מבתיהם. דרך חשיפת המידע לקהל הרחב, האירוע יבקש לעודד ציבורים שונים בישראל להכיר ולקחת אחריות אישית וקולקטיבית על שנעשה. 


אנחנו מאמינות כי האירועים של 1948 נמצאים בלב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולכן הודאה באמת, קידום ההכרה ולקיחת האחריות הינם הכרחיים לקידום תהליך של צדק היסטורי ושלום.


האירוע איננו משפט אלא הינו פורום בלתי רשמי הנועד ליצור ארכיון היסטורי חדש ולקדם תהליכים של פיוס והבנה, הכרה ציבורית ואיחוי הטראומה של 1948. 


לוחמים/ות יהודים/ות ו/או משפחתם או מי שמוכן למסור מידע (לאו דווקא במסגרת האירוע) המעוניינים לקחת חלק באירוע או לקבל פרטים נוספים מוזמנים ליצור קשר עם רכזת הפרויקט בעמותת זוכרות – דבי פרבר: דרך כתובת המייל: debby@zochrot.org