יום חמישי, 30 בינואר 2014

מדוע הכעיס השופט רובינשטיין כמה עו"ד מהשמאל?


עו"ד מיכאל ספרד. כנראה שהשופט רובנישטיין לא בא לו טוב בעין

אמירה משנת 2006 של השופט אליקים רובינשטיין שאמר כי הוא "מתנגד לנישואי תערובת" הקפיצה לאחרונה את עורכי הדין של השמאל. 

פסק דין של שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין משנת 2006 הפך לאחרונה לדיון לוהט בקרב מספר פעילי שמאל. בעקבות "החשיפה המטלטלת" אודות העובדה שבנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו יוצא עם עלמה נורווגית העלו כמה מבכירי משפטני השמאל אמירות של השופט רובינשטיין בפסק דין מלפני 7 שנים. אמירות בהן הוא מביע את דעתו האישית נגד נישואי תערובת.

בפסק הדין משנת 2006 שצוטט מחדש על ידי רובינשטיין בעתירה שנדחתה לאחרונה, אמר, שופט בית המשפט העליון הסרוג כי על המדינה למצוא פתרון לאלפי הזוגות שאינם יכולים להתחתן. עם זאת, סייג ואמר, כי באופן אישי בלבד דעתו לא נחה מכך שיש נישואי תערובת בין יהודים ללא יהודים. ולמרות ההסתייגות קבע כי על המחוקק למצוא פתרונות שיאפשרו לאנשים שאינם יכולים להתחתן.

"לא אהסס לומר, כי אילו ניתן היה לשכנע כל יהודי ויהודיה, מטעמים טובים רבים, להינשא לבני העם היהודי, לא היה מאושר ממני, בודאי לאחר שבשואה נכרת שליש מן העם.", כך קבע שופט בית המשפט העליון אליקים רובנישטיין, כאמור בפסק דין משנת 2006.

מתנגד לנישואי תערובת, מה שאומר בהכרח להיותו בלתי נאור בעיני עו"ד נאורים. רובינשטיין
ראשון "החוגגים" על האמירות הדי הישנות, היה עו"ד מיכאל ספרד שידוע לאנשי ההתיישבות בעיקר מאין סוף משפטים בהם הוא מייצג פלסטינים וארגוני זכויות אדם. ספרד העלה את הציטוט של רובינשטיין בפייסבוק וטען שלארגון "להב"ה", הנלחם נגד נישואי תערובת בין יהודים ללא יהודים, "יש תחרות קשה". הציטוט החלקי של שופט בית המשפט העליון רובינשטיין שפרסם ספרד הוא "אחרון אני שאתמוך בנישואי תערובת". עו"ד ידין עילם, פעיל שמאל, הביא את דבריו של רובינשטיין ונתן לחבריו לנחש במי מדובר. איש חינוך המלמד במכינות חילוניות כתב, ספק בצחוק ספק ברצינות, שמדובר ב"אדולף אייכמן". 

עם זאת, היו גם פעילי שמאל שקראו את כל פסק הדין המדובר ולא הסתפקו בציטוטים החלקיים של עורכי הדין הממולחים. כך למשל פעיל השמאל, הפרופ' אלון הראל מאנשי שיח ג'ראח, קבע כי הדיון אודות דבריו של רובנישטיין הוא "טהרנות" של אנשי השמאל משום שדווקא השופט הדתי קבע כי המדינה איננה יכולה לכפות את דעתה על אנשים פרטיים כיצד יתחתנו. הראל מיהר לפרסם מאמר בבלוג "המרצים למשפטים של האוניברסיטה העברית" בגנות ידידיו שמיהרו להוקיע את השופט רובינשטיין.

"חברי ב- facebook מצאו בשבוע האחרון אילן חדש להתעמר בו: השופט רובינשטיין מבית המשפט העליון", כתב פרופ' הראל, "העילה היא אמירת אגב בפסק דין בה הוא כותב: 'אחרון אני שאתמוך בנישואי תערובת; אך פתרון לאזרחים המבקשים להינשא ראוי שימצא בתוך מדינתם'.

"אמירה תמימה זו עוררה את חמתם של טהרני השמאל אשר השוו את השופט רובינשטיין לחברי ארגון להב"ה ארגון העוסק ימים כלילות בתעמולה גזענית ונפשעת כנגד ערבים בישראל וממקד את מאמציו בהתעללות בזוגות מעורבים", כתב הראל, "מי יודע על פי הלוגיקה הזו אולי רשימה קצרה זו תביא גם לסיווג מחודש שלי כחבר כבוד של תנועת להב"ה",כתב הפרופ'.

מצ"ב הדברים של השופט אליקים רובינשטיין:

  אחרון אני שאתמוך בנישואי תערובת; אך פתרון לאזרחים המבקשים להינשא ראוי שיימצא בתוך מדינתם. בחוות דעתי בבע"מ 9607/03 פלוני נ' פלונית (2006) פסקאות י'-י"א נאמר עליהם:


       "נישואי התערובת, עניין כאוב מימות עולם (ראו בימי שיבת ציון הראשונה – עזרא ט', א-ב, י"ב ופרק י', ונחמיה ט' ל"א) צובטים את לבי, נוכח משמעותם בממד ההיסטורי והשפעתם על מצבו של העם היהודי ועל גודלו עד כדי משמעות קיומית ... (אך) מסופקני אם הדרך של עצימת עיניים כלפי קיומם של הקשיים הללו היא הדרך להיאבק בנישואי תערובת, שהרי נוצרה מציאות עובדתית ומשפטית במהלך השנים ... דומה שהגל של נישואי התערובת, הקיים בעוצמה רבה בחלק ניכר מארצות התפוצה היהודית ומצוי גם עמנו בעקבות גלי עליה מן העשורים האחרונים – לא בדרך זו ייעצר, והטיפול בנשוא הרחב יותר חורג מן התחום השיפוטי ... המקום להכרעה הוא בבית המחוקקים ... המחוקק ראוי שיתן דעתו להסדר הנאות לגבי נישואיהם של ישראלים שאינם יכולים להינשא בישראל (ההדגשה במקור – א"ר); לא אהסס לומר, כי אילו ניתן היה לשכנע כל יהודי ויהודיה, מטעמים טובים רבים, להינשא לבני העם היהודי, לא היה מאושר ממני, בודאי לאחר שבשואה נכרת שליש מן העם. אך משאין זו המציאות, על המדינה לספק את הפתרונות הנאותים, כמובן תוך התחשבות באופיה היהודי והדמוקרטי – וגם במדרון החלקלק שדברים עלולים להיקלע אליו".


*פורסם בשביעי

יום ראשון, 26 בינואר 2014

מכתב של לוחם יס"מ שהופקד לאבטח את ראש עיריית נצרת ראמז ג'ראייסי - שבזמנו החופשי נלחם נגד צעירים המתגייסים לצה"ל, משטרה ושר"ל


כידוע היו בחירות סוערות בנצרת. בהתחלה עלי סאלם, המועמד המוסלמי, ניצח על חודן של קולות בודדים. עכשיו בית המשפט הכריע שלא ספרו את כל הקולות ולכן בדיקה שנערכה גילתה שראמז ג'ראייסי, איש חד"ש, ניצח ב-9 קולות בלבד. והעיר נצרת על סף התפוצצות.

בלי קשר למלחמה שיש מתחת לפני השטח בעיר הערבית הגדולה, הגיע לידי מכתב מעניין של לוחם יס"מ מהעדה הנוצרית המגן, יחד עם סוללה גדולה של שוטרים, על ראמז ג'ראייסי ראש העיר הנוצרי של נצרת. 

ג'ראייסי, כידוע לעוקבים אחרי הפוסטים בבלוג זה, הוא אחד הנודניקים הגדולים במגזר הערבי נגד גיוס לצה"ל/משטרה/שירות לאומי. לכן, זה כל פעם משעשע או מרגיז מחדש, לראות אותו מזדקק לשכפ"ץ של כוחות הביטחון. מצ"ב, כאמור, מכתב של איש יס"מ שפורק קצת תסכולים מהצביעות של ראשי המגזר הערבי.





יום שלישי, 14 בינואר 2014

שיחה עם פרופ' אביעד הכהן מתוך כתבה שפורסמה במגזין שביעי


מגזין שביעי


בין המשפטנים הבכירים בישראל ניצב פרופ' אביעד הכהן לא רק בזכות העובדה שמדובר בעו"ד ממולח אלא משום שהוא מצליח לייצג ולהיות מקובל על ארגונים וקצוות בקשת הדתית לאומית והחרדית שרוב הזמן נמצאים משני צדי המתרס. מה הסוד? אולי בזכות אביו שדאג לקח אותו להתפלל ביום כיפור בקיבוץ עין חרוד

בין הלקוחות של המשפטן פרופ' אביעד הכהן אפשר למצוא את האנשים והארגונים הבאים: רבה של העיר צפת הרב שמואל אליהו, רבני צהר, חרדים ספרדים שנלחמים באפליה עדתית בעמנואל, חרדים שמתנגדים לכפית לימודי ליבה, רחל עזריה שנלחמה בהפרדת מדרכות בין נשים לגברים במאה שערים, נשים בירוק, קולך, תושבי גוש קטיף והרשימה ארוכה. לא יהיה זה רחוק לומר שפרופ' הכהן, דיקן מכללת שערי משפט, הוא בין האנשים המעטים, וודאי אלו החובשים כיפה לראשם, שמצליחים לשבור את גבולות הגזרה בתוך המגזר הדתי והחרדי.
כיצד מגשרים על פערים בתוך ציבור שמחבב לחדד הבדלים? אולי זה מתחיל מהבית. 

בלשכה של פרופ' אביעד הכהן במכללת שערי משפט בין שלל ספרי חוקים, משפט עברי ויהדות, מונחת תמונה קטנה שלו מילדותו. בתמונה נראה דוד בן גוריון עם פנים נוקשות כלשצידו ילד בן 12 עם חיוך ביישני הלא הוא אביעד הכהן. בן גוריון לא היה דמות חריגה בנוף ילדותו של הכהן. בבית אבא טיילו להם רבים מראשי מפלגת העבודה ההיסטורית בתקופה שהמערך אחז בעבותות השלטון. אביו של הכהן, הרב מנחם הכהן היה רב תנועת המושבים וח"כ מטעם העבודה מהכנסת ה-8 עד ה-11.

יצחק רבין הוציא ספר תורה בבר ממצווה שלו. פנחס ספיר, מי שהיה הכול יכול בתקופה מסוימת, אכל גפילטפיש מידי אמו ולא השאיר הרבה. גם ברי הפלוגתא מהימין כמו מנחם בגין ויוחנן בדר היו דמויות שבאו והלכו מבית משפחת הכהן. כילד הוא זוכר כיצד התרוצץ במזנון הכנסת מכריח חברי כנסת לחתום לו במחברת כמו היו כוכבי כדורסל נוצצים. משה דיין למשל, בחר לחתום "משה דיין בערבון מוגבל".  

היותו של הרב מנחם הכהן מעין "הרב של מפלגת העבודה" הביאה לכך שהוא חיתן לא מעט בנים ובנות של חברי כנסת. כל בניו ובנותיו של נשיא המדינה שמעון פרס חותנו על ידי אביו של פרופ' הכהן. במונחים של היום אביו של פרופ' הכהן היה מעין "מגה-אלעזר-שטרן". כלומר, רב דתי, אורתודוכס, שבחר לרוץ ברשימה מפאיניקית אדומה. שמאלנית. ואף נלחם לא מעט בהסתאבות של הממסד הדתי. הציבור הדתי של שנות ה-70 וה-80 התקשה לעכל את רב המושבים במקום ה-41 ברשימת המפאיניקים. אגב, את המקום ה-41 הוא קיבל בזכות קשריו עם פנחס ספיר שבא לרב הכהן, הוציא פנקס (אדום) מכיסו ושאל את האחרון: "בן כמה אתה?". "41" ענה הרב וקיבל את המקום ה-41 ברשימת העבודה לכנסת.
 
הסיפור המצחיק לא שעשע את חברי ילדותו של אביעד הכהן שדאגו לסגור איתו חשבון בהקנטות והצקות בבתי הספר. שליחת אמבולנסים וחברה-קדישא לבית משפחת הכהן היה תעלול נפוץ באותם ימים. "מה שיפה ולפעמים לא יפה אצל ילדים זה שהם אומרים הכול בפנים", מספר פרופ' הכהן ומביט לעבר התמונה עם בן גוריון, "לא תמיד היה קל ולפעמים היה צריך לפתח מנגנון מסוים כדי להתגבר אבל עברנו את זה". 

אגב, אביו הרב מנחם הכהן מלבד היותו רב המושבים וחבר כנסת הוא היה גם עוזרו של הרב הצבאי הראשי הרב שלמה גורן ובין האנשים הקרובים אליו ביותר. "אני חושב שאני בין האנשים הבודדים", צוחק פרופ' הכהן, "שהרב גורן היה גם בברית, בבר מצווה ובחתונה שלהם". אירוע אחד הוא זוכר במיוחד: יום כיפר אחרי מלחמת ששת הימים, משה דיין אוסר את העלייה להר הבית והרב גורן מתעקש להתפלל במקום הקודש וביום הקדוש. "בסוף הייתה פשרה", הוא משחזר, "שיהיה מניין של אנשי הרבנות הצבאית וכך היה. הגעתי עם אבי להר הבית ואני זוכר כילד שהשירותים בהר הבית היו בול פגיעה".

אביו בן ה-81 יבדל"א הוא רב המושבים עד היום. כילד זוכר, פרופ' הכהן, את מסעותיו עם אביו ברחבי מושבי ארץ ישראל. "היינו נוסעים ימים שלמים למושבים אם זה שתולה בצפון או חצבה בערבה וכל מושב עם הבעיות והסכסוכים שלו בתחומי הדת והכשרות". את החגים המשפחה הייתה עושה במושבים ובקיבוצים. "כשאתה מתפלל ביום כיפור בקיבוץ עין חרוד או גבת אתה מבין מהר מאוד: יש עוד יהודים ולא כולם כמוך", אומר פרופ' הכהן. 

"כאידיאולוגיה אבי חשב מה שהיום אומרים ביש עתיד שהדת איננה שייכת רק לדתיים. גם ההתיישבות העובדת הם יהודים ולכן זה היה טבעי מבחינתו לפעול שם למרות שבעיני אנשים מהציבור הדתי זה נחשב לבגידה. אין ספק שכשגדלים בבית כזה יכולת ההכלה היא הרבה יותר רחבה לעניות דעתי מהחינוך הדתי מגזרי שיש היום. זה חושף אותך", מסביר פרופ' הכהן. 

אגב, אמו של פרופ' הכהן היא דבורה הכהן פרופ' להיסטוריה וסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן. כך שהממשק בין משפט עברי, רבנות והעולם האקדמי היה קיים מילדות בבית משפחת הכהן. מבחינת "משפחתולוגיה" תקצר היריעה מלספר הכול אך פרופ' הכהן הוא קרוב משפחה של משפחת לאו, שלמה ארצי, עד היום הוא זוכר את החתונה של הזמר המהולל ששר שם לראשונה, בחתונתו, את השיר אהבתיה, כשהוא לבוש בבגדים הלבנים של חיל הים. הוא גם בן דוד של הסופרת אמונה אלון, אשתו של בני אלון ולכן אי אפשר להוציא ממנו מילה אחת מטוב ועד רע על פרשת הרב מוטי אלון. כשהפרשה התפוצצה, פרש פרופ' הכהן מפורום תקנה למרות היותו חבר בו ומאז הוא שומר על שתיקה בכל מה שקשור לקרוב משפחתו הרחוק.

את ההתמחות המשפטית הוא עשה אצל השופט מנחם אלון ואצל מישאל חשין מי שייהפך לימים מאחד משופטי בית המשפט העליון הצבעוניים ביותר שגם גררו אחריהם ביקורת לא מעטה מחוגי הימין. "חשין היה מעביר קורס באוניברסיטה העברית ואני פשוט התאהבתי באיש", מספר הכהן. כשהגיש את מועמדותו להתמחות סנט בו חשין שציוניו במשפט עברי גבוהים לעומת "דיני נזיקין וחברות" שם הציונים היו סבירים. "חשבתי שלא אתקבל כי היה קשה מאוד להתקבל להתמחות במשרדו הקטן אבל אחרי זה הבנתי שיש לו חולשה לדתיים".

"אחד האבסורדים אצל חשין היה", מספר הכהן, "זה שהוא שנא שנאת מוות את הממסד הדתי ובמובן הזה הוא היה אפיקורס גמור אך מה שכן, הוא חי את המקורות. כלומר הוא היה יודע. בעיקר תנ"ך אך הייתה לו שליטה גם במשנה והתלמוד. חצי מהמתמחים שלו היו דתיים. הייתה לו חולשה לדוסים כי הייתה לו תקשורת איתם והם הבינו על מה הוא מדבר". 

ומה פרופ' הכהן חושב על הממסד הדתי היום?
"כשקוראים את החזון שכתב הרב קוק במאמר 'כבוד הרבנות' אתה יכול לחשוב שהמאמר כאילו נכתב היום. כבר לפני כמעט 100 שנה כותב הרב קוק שהרבנות ירדה מגדולתה ואחת הסיבות באותו מאמר היא הפוליטיזציה של הרבנות. הממסד הדתי הסתאב. חלוקת הג'ובים, שרירות הלב הפוליטיזציה מה שמכעיס אותי זה מה שעשו מהממסד הדתי".

יש שיאמרו שהביקורת על הממסד הדתי נובעת בין היתר גם מתשומת הלב המוגברת שיש בתקשורת ולגורמים אינטרסנטים. שחיתות ומושחתים יש גם בבתי המשפט.
"שופטים הם בני אדם ולא מלאכים. יש בהם אנשים טובים וכאלה שפחות. התקשורת אכן מוטה והיא מוטה כלפי מתנחלים וחרדים אבל מלאכתנו לא נעשית קלה בזה שאנחנו מאשימים את התקשורת. כלומר התקשורת מעצימה מציאות אך היא איננה יוצרת אותה. ולכן כשיש אצלנו תופעות של שחיתות או הטרדות מיניות חלילה אז זה קורה אצלנו. נורא קל להאשים את התקשורת".

היית מועמד לעליון. הביקורת מחוגי הימין והדתיים שבית המשפט לא מייצג את הציבור באמת ורוב השופטים בחרו צד
"בית המשפט לא אמור להיות מייצג זו לא הכנסת ואין כאן את השטה האמריקאית. אבל לפעמים כששואלים אותי את השאלה הזו אני אומר בחצי חיוך שזה לא נכון שכל השופטים מרחביה כי יש גם שופטים מרמת אביב ג'. עם זאת ברור שלכולם יש דעות פוליטיות וברור שאמפירית בית המשפט לא מייצג את הציבור. אין שופטים חרדים. יש רק שופט אחד ערבי כשאנחנו מדברים על ציבור שהוא 20% מהאוכלוסייה. השאלה עד כמה באה לידי ביטוי הפוליטיקה מהבית בפסיקות. בשורה התחתונה מה שקובע אלו הפסיקות עצמן. והעובדה היא שתוקפים את בית המשפט מימין ומשמאל. אגב, לא תמיד מודעים לכך אבל 95% מעתירות השמאל בכל מה שקשור לפסיקות הביטחוניות ביהודה ושומרון נדחות והשמאל זועם. אני לא אומר שכל פסיקה היא לטובת הימין בודאי שלו אבל במאקרו התמונה רחוקה מהציור הקודר של הימניים".

וכשמהערכת המשפטית ממנה את שי ניצן לפרקליט המדינה זה בגלל שהיא מחבבת ימניים?
"את שי ניצן אני מכיר אותו הרבה שנים. הוא היה מתרגל שלי בפקולטה למשפטים בירושלים ואני מכיר את הבן אדם שלושים שנה. בין היתר הוא למד עם הרב סתיו והרב רפי פוירשטיין בנתיב מאיר. גם היה מדריך בסניף מרכז בבני עקיבא ומי שהחליף אותו בהדרכה היה מי שהתמודד מולו על תפקיד פרקליט המדינה שוקי למברגר.
"הופעתי נגדו בפרשת קצב שם ייצגתי ארגוני נשים שנאבקו נגד עסקת הטיעון והוא ניצח, הופעתי מולו גם עם הרב שמואל אליהו. אני לא יודע מה עמדותיו הפוליטיות. אני רק שואל את עצמי שאלה אחת: אם הוא כזה שמאלני מדוע הוא לא העמיד לדין את הרב אליהו? הוא בחר שלא להעמיד.  בספקטרום הרחב לא ראיתי שהוא מקבל את כל ההחלטות שלו נגד הימין. אותי עדיין לא הצליחו לשכנע".

אתה חבר הנהלת ארגון רבני בית הלל. לאחרונה הייתה ביקורת מצד רבני "דרך אמונה" על הארגון. סחף של ליברליות דתית שסופה מדרון חלקלק.  מה עמדתך?
"רבי ישראל מסלנט אומר כל רב שאין לו שונאים בקהילה שלו הוא לא רב ורב שמפחד מהשונאים שלו הוא לא בן אדם. כשאתה רצוי על כולם סימן שאתה לא בסדר. אני לא חושש מזה שיש ביקורת וחלקה אולי מוצדקת. אבל אני מכיר רבנים מהציונות הדתית מכל הצדדים והקבוצות. האנשים בבית הלל באים יראים ושלמים".

התחושה היא שיש מגמה לדחוק הצידה את מה שמכונה "האגף החרד"לי" בציונות הדתית
"יש מגמה אבל היא דו כיוונית והיא לא פסולה בעיניי. באופן טבעי אם אתה רב שקשור לבית הלל אתה מעוניין להשמיע את עמדותיך. גם הרבנים החר"דלים קמו ויש להם ארגונים משלהם. היהדות איננה מונוליטית. החטא של דור הפלגה היה שכולם חשבו שכולם צריכים להיות אותו דבר, כך מסביר הנציב".

יש שיאמרו שמרוב ארגונים, קבוצות ומחלוקות הציונות הדתית מתפוררת
"הציונות דתית מקיימת תהליך בריא היא לא מתפוררת. היום חילוקי הדעות יותר צפים בגלל התקשורת שהיא הרבה יותר פתוחה וזה מבורך. לגבי האמירות שתמיד חוזרות ונשנות על פילוגים ומחנות- צריך להזכיר שהציונות הדתית אף פעם לא הייתה מקשה אחת. מימד, נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי תמיד היו בציבור הדתי לאומי אמנם כמיעוט אך הם קיימים. רוב הציונות הדתית אגב, היא לא 'חרדלית' או 'לייטית' אלא איפשהו באמצע. מה שהיה והווה הוא מורכב ולא הומוגני. פילוג יהיה ביום שמשפחות מהציונות הדתית לא יתחתנו אלו עם אלו וזה לא קורה ולעניות דעתי גם לא יקרה".

יום חמישי, 2 בינואר 2014

כתבה מעיתון בשבע: כיצד משפילים את עקורי גוש קטיף. מי רצה להכריח את תלמידי בית הספר ניצני קטיף ללמוד באתר בנייה ומדוע משרד החינוך לא הופך שולחנות?



כך נראה בית הספר של ניצני קטיף יום לפני שהתלמידים היו אמורים לעבור


ההורים של תלמידי בית הספר ניצני קטיף שבניצן קמים כל בוקר ומסתכלים אל השמיים. אם לא יורד גשם, הם שולחים את הילדים ללימודים. אם יורד גשם, אין סיבה לשלוח את הילדים. גגות המבנים הזמניים שבהם לומדים ילדיהם דולפים. לפני שנה התקרה קרסה ופצעה כמה ילדים, ובנס הם לא יצאו עם חבלות קשות.


שמונה וחצי שנים עברו מאז הגירוש, וביישוב ניצן אין עדיין מבנה קבע לתלמידים. המשמעות היא שהילדים שנכנסו ללמוד בכיתה א' אחרי הגירוש לכיתות הארעיות והיום הם תלמידי כיתה ח', מעולם לא ראו כיתת מעבדה, לא אולם התעמלות ולא כיתת אמנות. אין להם מסגרת לימוד קבועה, רבים מהם החליפו מסגרות לימוד ובתי ספר והלימוד בכיתות מתקיים בתת תנאים.


התסכול של המגורשים בניצן רק גדל כאשר הם רואים שבמקומות אחרים שבהם שוכנו אנשי גוש קטיף לשעבר יש מבני קבע ומוסדות חינוך מסודרים ומיושבים. רק במועצה האזורית חוף אשקלון אין התקדמות. נציגי ההורים ומורים בבית הספר מפנים חיצי אשמה לשתי כתובות עיקריות: ראש המועצה אזורית חוף אשקלון יאיר פרג'ון, שחתול שחור עבר בינו לבין המתיישבים, וכתובת שנייה היא משרד החינוך, שרואה בצרת התלמידים ולא יוצא מגדרו כדי לעשות יותר למענם.



הביקורת על ראש המועצה היא קשה. העקורים מאשימים אותו בהתנהלות כושלת, בגרירת רגליים, בחוסר התחשבות ובפגיעה בילדים. למשל, בשבוע האחרון קבע ראש המועצה כי לאור העובדה שמהנדס חיצוני הורה שהמבנים הזמניים של בית הספר ניצני קטיף לא ראויים ללמידה, על כל התלמידים לעבור למבני הקבע שנבנים בימים אלה בניצן. פרג'ון קבע כי 450 התלמידים יעברו כולם לאתר החלופי ביום שני השבוע, אלא שלמעשה מדובר באתר בנייה לכל דבר. במקום יש בורות פתוחים, ברזלים תקועים באדמה וצברי לכלוך. במתחם אין מדרכות או גישה מסודרת לבית הספר, ותחת זאת יש הרבה בוץ, חצץ וצינורות ביוב שטרם הותקנו. 


כהמשך להתנהלותו התמוהה, פרג'ון גם לא יידע את מורי בית הספר על המעבר המהיר. הוא גם חייב את מנהלת בית הספר לחלק את דפי המידע אודות המעבר בתיבות הדואר של המגורשים, כי לא כל התלמידים קיבלו את ההודעה של המועצה בדואר האלקטרוני. כך נאלצה המנהלת לנסוע מכפר מימון לניצן שעות ספורות לפני כניסת השבת ולחלק פלאיירים המודיעים על המעבר. "כל המטרה של ראש המועצה הייתה לכופף את המנהלת", מספר ל'בשבע' גורם בבית הספר, "משחקי כוח ואגו". 



בתחילת השנה החליטו במועצה לקחת שתי כיתות חדישות שניתנו לאנשי ניצן ולהעבירן ליד מרדכי. המורים וההורים לא עודכנו. תוך כדי שהמורה קישטה את הכיתה לקראת השנה החדשה, הגיע מנוף כדי להרים את הכיתה. בו במקום הגיעו הורים ומורים והתעמתו עם המפרקים ועם אנשי המועצה.

  
"איפה שר החינוך?"
"הבת שלי נעדרה כל כך הרבה ימים מבית הספר", מספר דרור וענונו, הורה של שלוש תלמידות בניצני קטיף, "היא עברה בערך חמישה-שישה בתי ספר. היום היא בכיתה ח' ועדיין לומדת במבנה ארעי. הקושי הוא העדר המסגרת הלימודית, שכל כך חשובה לילדים. אנחנו קמים כל בוקר ונכנסים למייל היומי כדי לבדוק האם יהיו לימודים בניצן היום או לא. יש בלגן תמידי שלא מאפשר לתלמידים ללמוד".


בגלל מבנה הכיתות אין רווחים בין שולחנות התלמידים, ותלמידים שיושבים בשורות האחרונות צריכים לזחול מתחת לשולחנות כדי לצאת מהכיתה. המציאות הזו גרמה לאחת התלמידות שביקשה לצאת לשירותים ולא הספיקה לזחול במהירות "לפספס" לפני כל הכיתה. 


"אנחנו מתמודדים עם מציאות שאי אפשר לדמיין", מספרת ל'בשבע' שני חביב מוועד ההורים, "אנחנו נמצאים במבנה זמני במצב מחפיר, בתת תנאים, וכל חורף יש סיפור חדש של כיתות שמהוות סכנת חיים לתלמידים. כל פעם שמים לנו פלסטר אחר, ושום דבר לא נפתר".


"כולם יודעים מה מצב הכיתות", אומרת חביב, "ידעו שהחורף יגיע. מדוע דבר לא נעשה? ראש המועצה מתנער מאחריותו, הוא מכבה שריפות. הוא לא נותן פתרון אמת. לא היה צריך לחכות לחורף. הם הפקירו 450 תלמידים. זו אחריות של הרשות, היא אמורה לדאוג לתנאים בסיסיים נורמליים".



החיצים מופנים כאמור גם למשרד החינוך. אחד ההורים אומר כי "השר הרב פירון יודע לעשות רעש גדול ממהפכות ורפורמות ולהתייחס יפה מאוד לתלמידה שלא מעוניינת ללכת לבית ספר, אבל מה על 450 תלמידי ניצן? האם משרד החינוך לא יודע מה עובר על התלמידים של מגורשי גוש קטיף? האם לא יודעים שם שהם לומדים בכיתות מתפוררות? האם לא מודעים לכך שתלמידי ניצן נמצאים כבר שמונה וחצי שנים במבנים שלא ראויים ללימודים? איפה הם, למה הם לא הופכים את השולחן?".


"צוות בית הספר עומד לפני קריסה", אומרת שני חביב, "הם עומדים להתפרק, אין להם גיבוי לא ממשרד החינוך ולא מהמועצה. הם נמצאים בטירוף מערכות". גורם בבית הספר אמר ל'בשבע' בכעס: "מישהו במדינת ישראל חייב להתעורר. לא יכול להיות שזה היחס לאזרחים במדינת ישראל, לא ייתכן שכך מתייחסים לאנשי גוש קטיף שמונה וחצי שנים אחרי הגירוש. אנשים לא קולטים את גרורות הגירוש שנאלצים לחוות תושבי גוש קטיף לשעבר". העדכון האחרון הוא שבעקבות קביעת המהנדסים שהמבנים שבהם לומדים תלמידי ניצני קטיף מסוכנים, זה הקיים והאחר שבבנייה, יפוזרו התלמידים בבתי ספר שונים ברחבי המועצה. 


ממחוז הדרום במשרד החינוך נמסר כי "המשרד תמך במפוני גוש קטיף וליווה אותם ברגישות המתבקשת לאורך כל השנים, מתוך הכרה בצרכיהם הייחודיים. בתוך כך, הקצה המשרד משאבים רבים לטיפול בהיבטים הפיזיים והרגשיים של התלמידים, לרבות תקצוב לבניית בית ספר". על פי דיווח של המועצה האזורית חוף אשקלון, בניית בית הספר תסתיים בימים הקרובים והתלמידים יועברו למבנה הקבע.


תגובת המועצה האזורית חוף אשקלון:

"פעילות בית הספר החלה במבנה זמני במועצה האזורית שפיר. מתוך קושי פיזי ונפשי לקיים לימודים במבנה זה, לאור הטלטלות שעברו ילדי הגוש, הוקם על ידי משרד החינוך בית ספר זמני ביישוב ניצן. 


"ראש המועצה זיהה בבית הספר עוגן קהילתי, וככזה השקיע משאבים רבים בהפיכת המתחמים שנבנו על ידי המדינה לראויים לשימוש, והחל בהליך ייצובו של בית הספר. המהלך הוכיח עצמו ואכן במהלך השנים בית הספר הלך וגדל, ובכל שנה נוספו מבנים על ידי המועצה. 


"לפני כשנתיים התקבלה הרשאה תקציבית לבינוי משכן הקבע של בית הספר. במהלך הבנייה אף לקחה המועצה הלוואה של כמיליון שקלים על מנת לקדם מימון לבנייתו. עם זאת, לצערנו, הקבלן הזוכה במכרז (שזכה במכרזים נוספים למבני ציבור מטעם משרד השיכון) קיבל לאחרונה סילוק יד ועבודתו הופסקה. 


"עם הצורך בגיוס משאבים נוספים, ראש המועצה כיתת רגליו למשרדי הממשלה, וגם הפעם הצליח לגייס את המשאבים שנדרשו. עם קבלת יתרת התקציב, המועצה בשיתוף ועד ההורים של בית הספר גיבשו דרכי פעולה אפשריות. ועד ההורים הצטרף לחשיבה אסטרטגית ארוכת טווח הקובעת שהשקעה במשכן הקבע של בית הספר תעמוד לנו כעת ובשנים הבאות.

"הסופה האחרונה שפקדה את מדינת ישראל פגעה גם במבני בית הספר 'ניצני קטיף' וגרמה לצורך בקבלת החלטות מרחיקות לכת. עלות הנזק לבית הספר הזמני נאמדה בכ‑300 אלף שקלים. באומץ ובנחישות, יחד עם ועד ההורים ובעידודם, הוחלט להשמיש את מבנה הקבע ולהשקיע בו את כל משאבינו בכדי להעביר את התלמידים במהירות האפשרית למבנה הקבע. הבטחנו כי הפתרון הבא יהיה קבוע ואכן עמדנו בכך. התלמידים יעברו אי"ה ביום ראשון הקרוב, לאחר קבלת אישור בטיחות ממשרד החינוך".

יום רביעי, 1 בינואר 2014

יש כמה שמאלנים שלא נרגעו עם השחרור הסיטוני של המחבלים הם מבקשים חנינה לעוד טרוריסט אחד; רון פונדק חושש מהיום שבו ארה"ב תיישר קו עם ישראל

אבו סיסי. בשמאל נלחמים לשחרורו

לא מספיק כל המחבלים ששוחררו. יש כאלו שרוצים לשחרר עוד אחד. ויש להם השראה מ.. ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין!

מה הסיפור?
ובכן, דיראר אבו סיסי. מהנדס פלסטיני, מי שעמד בראש האקדמיה הצבאית של החמאס ונחשב למקורב של צמרת החמאס, עצור בידי ישראל מאז שנת 2011. הוגש נגדו כתב אישום על ניסיון רצח, קשירת קשר לביצוע רצח, עיסוק בטרור וכל מה שנלווה לעיסוק החביב של אבו סיסי. 

אבו סיסי נחטף על ידי ישראל באוקריאנה ומאז מוחזק בכלא הישראלי. במשפט התנצל אבו סיסי על משלח ידו בשנים האחרונות. "אני מצטער מאוד על השתייכותי לאחים המוסלמים ולתנועת חמאס, ועל פעילותי בפיתוח טווח הטילים וההשתתפות בהקמת אקדמיה צבאית בחמאס, ועל כל האינפורמציה שמסרתי לחמאס שביכולתה לאיים על ביטחון ישראל ואזרחיה" אמר אז במשפט. הוידוי שלו, מסתבר, ריגש לא מעט שמאלנים בארצנו.

והנה בימים טרופים אלו, עם כל שחרורי המרצחים קמים להם כמה אנשים נחמדים בשמאל ומבקשים את שחרורו של אבו סיסי. פוטין משחרר, הם אומרים, למה שאנחנו לא נשחרר את אבו סיסי?. הוא גם התנצל. מכתב שרץ ברשת ומיועד לנשיא המדינה, עליו חתומים אנשי שמאל, פרופסורים מלומדים ונחמדים מספר את הדבר הבא:

 לכבוד נשיא המדינה,
שמעון פרס 


לפני מספר ימים הכריז נשיא רוסיה וולדימיר פוטין, שאינו ידוע כמופת של התנהגות דמוקרטית ונאורה, על חנינה המונית. בין היתר יצא לחופשי איש העסקים מיכאיל חודורקובסקי, יריבו המושבע של פוטין, שהוחזק בכלא במשך עשר שנים. גם אצלנו ישנו אסיר הראוי להתחשבות דומה: דיראר אבו סיסי המוחזק זה תקופה ארוכה בכלא הישראלי. הרבה לפני מעצרו ומאסרו בישראל דיראר אבו סיסי חדל מן הפעילויות עליהן נשפט, עזב את רצועת עזה שם עבר כמנהל תחנת כוחועבר לגור באוקראינההוא התכווןלפתוח שם בחיים חדשים ולא רצה להשתתף עוד במאבק מזויין נגד ישראל. לא היתה כל סיבה והצדקה לנהל מבצע חשאי מסובך כדי ללכוד אותו באוקראינה ולהביא אותו לכלא הישראלי.


בימים אלה משחררת מדינת ישראל אסירים רבים שנדונו באשמות חמורות של רצח, ואילו דיראר אבו סיסי שנגדו מעולם לא הועלו האשמות או חשדות המתקרבות לדרגת החומרה הזאת ממשיך להינמק בתא כלא מבודד. אנו החתומים מטה מבקשים ממך לנהוג בהתחשבות ב דיראר אבו סיסי ולהעניק לו חנינה.

כמה מרגש. מי היה מאמין שפוטין יהווה מקור השראה לטובי שמאלנינו. על המכתב חתומים החבר'ה הקבועים: פרופ' מיכה לשם מחיפה, אדם קלר מגוש שלום, פרופ' דליה גולומוב ממחסום ווטש, שמעון בלס הסופר, הגיסה של שרה נתניהו עפרה בן ארצי, אמיר אוריין, עמוס גבירץ, פרופ' עפרה גולדשטיין-גדעוני, ואחרים.

רון פונדק יקירנו חושש מהרגע שארה"ב תיישר קו עם ישראל
מכתב של אדריכל השלום המיועד לארגוני השלום הגיע לתיבתי. פונדק מבקש מעמיתיו להכין את עצמם ליום פקודה. "הסימנים מראים שבזמן הקרוב אנו עשויים (או עלולים) לראות הצעת גישור אמריקאית
מונחת בפני שתי ההנהגות. ברור לכולנו שאם ההצעה תראה לנו חיובית ותורמת למהלך של שלום, נתמוך בה בכל ליבנו. אם ההצעה לא תראה לנו נצטרך להחליט מה עמדתנו ואיך נפעל. לאור הדחיפות והסיכוי שתוך זמן קצר נצטרך להגיב, ובהנחה שנהיה בעד, אנחנו מתארגנים עתה לפעולה בשטח".

 אך שוד ושבר פונדק מזהיר מתקלה שיכולה לפול על ראשי ארגוני השלום. פונדק משתף את חששו מהרגע שבו יתכן שארה"ב תראה עין בעין עם ישראל. "אני מוכרח להודות שיש לי חשש - שכבר הוכיח עצמו בעבר - שברגע האמת יש לצוות האמריקאי נטיה מוגזמת לטובת עמדתה של ממשלת ישראל באשר היא, ושאנו עלולים למצוא עצמנו מול דילמה. בכל מקרה נכין עצמנו לתמוך, וברגע האמת נבחן את ההצעה ונחליט אד הוק". 

אכן דילמה קשה מאוד.