יום רביעי, 26 בפברואר 2014

האם הקב"ה הביא לעולם את התות כדי שנסבול ממנו? או מה קורה כשפקידי הרבנות מחמירים יותר מהרבנים הראשיים


הראשון לציון הרב יצחק יוסף
לא מזמן שמעתי שיעור של הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף. ראשית, לפני שנדבר על הרבנות הראשית, יש לומר שהרב הראשי הספרדי מעביר שיעורים בצורה נפלאה. תענוג לשמוע את הראשון לציון. הוא העביר שיעור הלכתי מורכב, בקלילות עם לא מעט מקורות והרבה הומור. באופן אישי קשה לי להחזיק בשיעורים הלכתיים המרובים בפרטים ופרטי פרטים אבל בשיעור הזה למדתי ונהניתי. אז מומלץ, הראשון לציון מעביר שיעורים מדי מוצאי שבת כמו אביו מרן עובדיה יוסף זצ"ל.

בכל מקרה, לא לשם כך התכנסנו. העניין הוא החומרות שהרבנות הראשית מערימה על עצמה ועלינו. באותו שיעור דיבר הראשון לציון על הנטייה של אוהבי החומרות. מי שלא יודע את ההלכה, הסביר הרב הראשי, אוהב להרבות בחומרות כרימון. מי שחי בספקות מרבה על עצמו איסורים ועל ידי כך פוטר את עצמו מהתמודדות הלכתית. דוגמאות לדבר, הביא הרב יוסף מתחום בדיקת התולעים. 

באותו שיעור הסביר הרב יוסף על רבנים חובבי חומרות שמחשש לתולעים פסקו לחצות גרעיני חמניה. אולי יש תולעת ערמומית בפנים. הרב הראשי לגלג על פסיקה זו ואמר ש"אין ביטול תורה גדול מזה". ואז הגיע הנושא של התותים. סוגיה שעוררה הרבה הדים בעבר כי היו כאלה שאסרו לאכול תותים מחשש לתולעים המתחבאות להם מאחורי הנקודות השחורות של התות. 

מחמירים במקום שההלכה לא דורשת. הנדון: תות

גם כאן סיפר הרב יוסף על דרכו של אביו לבדוק את הפירות האדומים והמתוקים: לשטוף הייטב, לחתוך את החלק העליון של התות עם טיפ טיפה מהפרי, לחצות לשניים ולהתענג. 

 פשוט וקל וכך באמת נהגו דורות של יהודים באוכלם מהתותים. אבל ברבנות הראשית לא מדריכים, לכאורה, כהוראת הרב הראשי לישראל. 

הנה מופיע לו עדכון כשרות שיוצא מדי שבוע ובו דברי הסבר ואזהרות על אכילת התותים. בעדכון הכשרות מפנים אנשי הרבנות הראשית לסרטון של ארגון כושרות כיצד יש לבדוק את התות. הסרטון של ארגון כושרות מראה כיצד יש לבדוק את התות. האם כמו שמנחה הרב יצחק יוסף? לא, ולא, ולא.

ובכן הצטיידו לכם במברשת שיניים וסבון כלים לפני שאתם אוכלים את הפרי המתוק והיכונו לצחצוח הפרי והשמדת תולעיו. אכן כן, ארגון כושרות מסביר שיש לצחצח עם מברשת שיניים את התותים וזה אחרי שהם נשטפו ושרו במי סבון כלים.

רוצים לאכול תות? מברשת שיניים וסבון בבקשה. מתוך הסרטון של כושרות

לא כך סובר הרב הראשי הספרדי הרב יצחק יוסף. וממה שאני שמעתי גם לא הרב האשכנזי לישראל. הגשתי שאילתא לרבנות הראשית והנה זה פלא ברבנות הראשית הודו: לא זוהי ההוראה המעשית לעם היושב בציון בעניין התותים. 

כך נמסר מהרבנות הראשית: "אכן, הנחיות הרבנות הראשית בעניין בדיקת תותים לנגיעות חרקים אינן כוללות שימוש במברשת שיניים. הסרטון שצורף לעדכון הכשרות הוא מטעם ארגון כושרות ובאחריותו. הסיבה לצירופו לעדכון אינה ההנחיות שבסופו, אלא הצילומים בתחילתו הממחישים בצורה עוצמתית את בעיית הנגיעות בתותים. את הנחיות הרבנות הראשית בעניין ניתן למצוא בקישור זה. הקובץ אליו מפנה הקישור נגיש בקלות בעמוד 'נהלים' באתר הרבנות הראשית".

עם זאת, גם לפי נהלים אלו שפורסמו בקישור ששלחה הרבנות נכתב כי יש לקלף קליפה דקה מהפרי על מנת לצאת מהספק של התולעים והכנימות. שוב נאמר, לא זוהי הנחייתו של הרב הראשי לישראל אלא חומרה נוספת. 

שורה תחתונה: בתוך הרבנות הראשית ישנם פקידים. פקידי הרבנות הראשית חלקם אחראים על תחומים שונים בכשרות. ככל הנראה, וכך הוסבר לי על ידי כמה רבנים שבקיאים מאוד בתחום, יש פער בין הפקידים לרבנים הראשיים. אם יש פקיד שסבור שיש להחמיר בעניין מסוים אז בעדכון הכשרות תופיע החומרה הזו ומשם תועבר לעם היושב בציון. העובדה שלא כך חושבים הרבנים הראשיים לא רלוונטית. הפקידות ברבנות הראשית, כמו הפקידות במשרד האוצר מנהלת עולם משלה. כך במקום לאכול תות טעים למאכל, צריך להצטייד במברשות וסבון כלים. בקיצור להמאיס את אכילת הפרי. האם הקב"ה נתן את התות כדי שנסבול ממנו? 

יום שבת, 22 בפברואר 2014

אוי אוי אוי, מרצ קיבוצים נתפסו באהדת התנחלויות ונאלצו לספק הסברים


רואים את התמונה למעלה? ובכן היא מעוררת פלצות בגזרת השמאל. מדובר באיור שהועלה בעמוד הפייסבוק של התנועה הקיבוצית, כולל בעמ' של מרצ התנועה הקיבוצית, עם השאלה הבאה: "החידה השבועית לחבר - מה מייצג פיזור הנקודות האקראי בתמונה? אם אתם יודעים את התשובה אל תכתבו אותה - רק שתפו את התמונה" הסטטוס נחתם עם סמיילי.

אלא שהעלאת התמונה לא גרמה לסמיילי בקרב פעילי השמאל העמוק והאידיאולוגי. התמונה שמראה את כמות היישובים שהקימה התנועה הקיבוצית - מפעל מרשים במיוחד ללא צל צילו של ספק - עוררה גל זעם בקרב עמיתים של התנועה במפלגת מרצ. אחרי הכול, לפי התמונה הזו משתמע שהתנועה הקיבוצית גאה מאוד ביישובים שהיא הקימה בשטחים הכבושים והנוראים. כלומר בבקעת הירדן והגולן ויש אפילו כמה ביהודה ושומרון. אללה יסטור איזה מתנחלים. מהר מאוד שתפו פעילי שמאל כשהם מתייגים כל ח"כ ממרצ בדרישה להסברים ותשובות. היתכן שהתנועה הקיבוצית בהם קיבוצניקים מרצניקים גאים בהתנחלותיהם? הכמתנחלים נהיינו? הגם אתם זמבישים?

ובכן התנועה הקיבוצית גאה מאוד בזמבישיה. כך לפחות ענו בעמוד הרשמי של התנועה הקיבוצית לאחד הנודניקים ששאל: האם אתם, כלומר התנועה הקיבוצית, תומכת בכיבוש? אז מפעיל העמוד כתב שהתנועה גאה בכל יישוביה. 


כלומר, מרצ קיבוצים גאים ביישובים בגולן ובבקעת הירדן, לכל הפחות. הידד. התגובה, כמובן, הכעיסה את הכעוסים. 



מהר מאוד עמ' הפייסבוק של התנועה הקיבוצית של מרצ שכאמור גם שתפו את התמונה בגאווה רבה, החל להיות מותקף על ידי פעילי שמאל שנפגעו עד עמקי נשמתם מתמונת הנקודות. אז עמוד הפייסבוק של "מרצ קיבוצים ומושבים" נאלץ להבהיר: התנחלויות, טפו! מה פתאום.



 אחת הפעילות לא הבינה על מה הזעם בעצם כי הרי הקיבוצים היו והינם האם-אם-אמא -של-ההתנחלויות. רק עכשיו גיליתם שהקיבוצים למדו את המתנחלים איך להתנחל?  ובכלל טענה: מה לכם להלין על הזמבישים הרי רבים מהקיבוצים, בניגוד לזמבישים, הוקמו על יישובים ממש של ערבים. בעוד הזמבישים ידועים ככובשי אדמות ריקות מיישובים, אמנם עם הרבה סמטוחה חוקית, אבל ריקים מפלסטינים. אז כמו איזו רשימת שינדלר שתפה הפעילה את פשעי המלחמה של הקיבוצניקים ברשימה ארוכה. כלומר: התנחלויות/קיבוצים הכול אותו דרעק ציוני. והנה לכם הרשימה:
 

1. קיבוץ אדמית במקום הכפר הערבי אדמית

2. קיבוץ אילון במקום השבט ערב סמניה


3. קיבוץ אליפז במקום השבט אחיואת

4. קיבוץ בית-אלפא במקום בית-אילפא

5. קיבוץ בית-זרע במקום אום-ג'וני

6. קיבוץ בית-ניר במקום קידנה, ראנה וזיכרון

7. קיבוץ בית-קמה במקום השבט ערב סוארקי

8. קיבוץ ברעם במקום הכפר בירעים

9. קיבוץ ברקאי במקום הכפר חרבת ואדי ערה

10. קיבוץ גבולות במקום השבט ערב תראבין והכפר כרם סלטין

11. קיבוץ גבעת-עוז במקום הכפר זובובה

12. קיבוץ גזית במקום הכפר טירה

13. קיבוץ גל-און במקום הכפר זיתא

14. קיבוץ גן-שמואל במקום הכפר אל-מסעדי

15. קיבוץ געש במקום חרבת בלקיה

16. קיבוץ געתון במקום הכפרים ג'עתון וגיידין

17. קיבוץ גשור במקום הכפר תנוריה

18. קיבוץ גת במקום עיראק מנשיה

19. קיבוץ דביר במקום חרבת מוג'ידלאת

20. קיבוץ דליה במקום הכפר דליית א-רוחה

21. קיבוץ דן במקום ח'אן א-דוויר

22. קיבוץ הזורע במקום אבו זוריק

23. קיבוץ המעפיל במקום הכפר קאקון

24. קיבוץ העוגן במקום חרבת שיח חוסיין

25. קיבוץ הראל במקום הכפר בית ג'יז

26. קיבוץ זיקים במקום הכפר חרביה

27. קיבוץ חורשים במקום חרבת חיריש.

28. קיבוץ חצור במקום הכפר ברקה

29. קיבוץ יד-מרדכי במקום הכפר דיר-סניד

30. קיבוץ יחיעם במקום חרבת ג'ידין

31. קיבוץ יסעור במקום הכפרים בירווודמו

32. קיבוץ יקום במקום חרבת זבבידה

33. קיבוץ כפר-מנחם במקום הכפר א-תינה

34. קיבוץ כפר-מסריק במקום השבט ערב חוט

35. קיבוץ כרמיה במקום הכפר חרביה

36. קיבוץ כרמים במקום השבט הערבי רמדין

37. קיבוץ כרם-שלום במקום אבו-סלים ושבט בדואי

38. קיבוץ להב במקום חרבת חווילפה

39. קיבוץ להבות-הבשן במקום חרבת חיאם אל-ואליד

40. קיבוץ להבות-חביבה במקום חרבת גילמה

41. קיבוץ מגידו במקום הכפר לג'ון

42. קיבוץ מגן במקום הכפר שיח' נורן

43. קיבוץ מזרע במקום חרבת אל-מזרע

44. קיבוץ מסילות במקום אשרפיית ג'ברן

45. קיבוץ מעברות במקום מד-א-דיר

46. קיבוץ מענית במקום בידום

47. קיבוץ מצר במקום חרבת ביר אל-איסיאר

48. קיבוץ מרחביה במקום הכפר פולה

49. קיבוץ משמר-העמק במקום הכפרים אבו-שושה ור'וביה

50. קיבוץ נגבה במקום הכפרים בית עפה ועיראק סויאדן

51. קיבוץ נחשון במקום הכפרים דיר מוחסין ולטרון

52. קיבוץ נחשונים במקום הכפר מוזיריע

53. קיבוץ נטור על אדמות הכפר חספין

54. קיבוץ ניר-דוד במקום חרבת טוניס

55. קיבוץ נירים במקום חרבת מעין

56. קיבוץ ניר-יצחק במקום הכפר דנגור והשבט ערב- ג'רמאנה

57. קיביוץ ניר-עוז במקום הכפר עבסן והשבט ערב אל-אוואלי

58. קיבוץ סאסא במקום הכפר סעסע

59. קיבוץ סמר במקום שבט אחיואת

60. קיבוץ סער במקום הכפר א-זיב

61. קיבוץ עברון במקום חרבת כברש

62. קיבוץ עין-דור במקום הכפר אינדור

63. קיבוץ עין-החורש במקום חרבת מנשיה

64. קיבוץ עין-המפרץ על אדמותיה של עכו

65. קיבוץ עין-השופט במקום הכפר ג'וערה

66. קיבוץ עין שמר במקום חרבת כרכור

67. קיבוץ עמיר במקום הכפר דוורה

68. קיבוץ פלך על אדמות מג'ד אל-כרום ודיר אל- אסאד

69. קיבוץ רבדים במקום הכפר אל-חימה

70. קיבוץ רוחמה במקום הכפר ג'ממה

71. קיבוץ רמות-מנשה במקום הכפרים חרבת מנשיה

72. קיבוץ רמת-השופט במקום הכפר ריחניה

73. קיבוץ רשפים במקום הכפר אשרפיה

74. קיבוץ שדה-יואב במקום עיראק סואידן

75. קיבוץ שובל במקום ביר זבלה

76. קיבוץ שומריה על אדמות הכפר בית מרסים

77. קיבוץ שמיר במקום חרבת שמן

78. קיבוץ שמרת במקום השבט ערב ע'ווארנה

79. קיבוץ שניר במקום הכפרים ח'אן א-דוויר ובניאס

80. קיבוץ שער הגולן במקום אבו-נמל

81. קיבוץ שער-העמקים במקום הכפר חרתיה

82. קיבוץ שריד במקום הכפר חרבת חוניפיש

יום שני, 17 בפברואר 2014

פליטים או מהגרי עבודה? ד"ר משה טרדמן: "עריקות מהצבא או חיפוש אחר עתיד טוב יותר אינם נכללים בהגדרת הפליטות"



ד"ר משה טרדמן (צילום: דוד הוכברג)

 לפני חמש שנים פרסם ד"ר משה טרדמן, מזרחן ומומחה לאסלאם ואיכות סביבה במזרח התיכון ואפריקה, מאמר אודות סוגיית המסתננים בישראל. כותרת המאמר הייתה "סוגיית ה'פליטים' מדארפור ומאריתריאה – מבט ייחודי מכיסא המתשאל". ד"ר טרדמן היה חלק מיחידה של משרד הפנים שעסקה בבירור ותשאול המסתננים מאפריקה ובדיקת סיבות הגירתם לישראל. המסקנות של טרדמן היו חד משמעיות ועוררו סערה בקרב ארגוני זכויות אדם וגורמים באקדמיה, שפתחו במתקפה נגד החוקר המתשאל. 
"רוב מבקשי המקלט האריתריאים אינם זכאים למעמד של פליט", קבע טרדמן במסמך בעקבות התשאולים הרבים שערך בקרב המסתננים. "עריקות מהצבא וחיפוש אחר עתיד כלכלי טוב יותר אינם נכללים בהגדרת האו"ם לגבי מיהו פליט". בעניין ההגירה של הסודנים לישראל קבע כי "בדומה למבקשי המקלט מאריתריאה, רוב מבקשי המקלט הסודנים ביקשו להגיע לארץ מסיבות כלכליות או מפני שקרובי משפחתם או חבריהם שכבר הגיעו הנה קודם לכן התקשרו אליהם וסיפרו להם עד כמה המצב בארץ טוב יחסית למצב בלוב, בקהיר או בסודן עצמה. חשוב לציין כי רבים ממבקשי המקלט מדרום סודן אכן נאלצו להימלט מבתיהם בשל מלחמת האזרחים העקובה מדם בין הצפון לדרום. אבל מאז כבר עברו שלוש שנים", כתב בשנת 2008 והוסיף "אין ספק כי זרימה בלתי פוסקת זו של מבקשי מקלט לישראל עלולה לסכן בעתיד את צביונה היהודי של המדינה".
לינץ' אקדמי
המאמר של ד"ר משה טרדמן פורסם בדו"ח מטעם המרכז למחקר במכללה לביטחון לאומי ובסיוע קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה, והתגובה לא איחרה לבוא. קבוצת אקדמאים מטעם מכון ון ליר שלחה לאוניברסיטת חיפה מכתב התוקף את דרך הסקת המסקנות של טרדמן. כמו כן, טענו אנשי ון ליר כי טרדמן היה צריך לקבל את אישורם של המסתננים לתשאול לפני שהוא חוקר אותם, ומשלא עשה כך הרי שיש כאן בעיה אתית.
על הדו"ח כולו, שנערך על ידי פרופ' ארנון סופר, כתבו אנשי ון ליר: "אנו סבורים כי המסמך כולל בתוכו ביטויים גזעניים ואנטי-דמוקרטיים המקבלים, כשהם מוכללים במסגרת של 'מסמך מחקרי-אקדמי', חזות של מסקנות מחקריות הכרחיות. מבלי להוסיף נאמר כי האופן שבו מוצגים מבקשי המקלט מזכיר כתיבה גזענית אחרת המוכרת לכולנו היטב מההיסטוריה הלא רחוקה", טענו בקבוצת ון ליר וסיכמו: "כאקדמאים ישראלים אנו מודאגים מן הנזק שניירות כאלה מסבים הן לתדמית המחקרית של האקדמיה בישראל בכלל, ושל אוניברסיטת חיפה בפרט, והן לקיומו של שיח ציבורי בנושא אקטואלי ורב חשיבות לחברה הישראלית".
בעקבות המכתב שנשלח לאוניברסיטת חיפה, יצא פרופ' סופר להגנת הדו"ח וממצאיו של ד"ר טרדמן. את ההתקפה על טרדמן כינה "התנפלות זדונית" של השמאל הרדיקלי וקבע כי "נתוניו של טרדמן הם המהימנים ביותר שאפשר למצוא, אך מה לעשות, הם מקלקלים לצוות ון ליר את האג'נדה".
מאז אותה פרשה עברו הרבה מים בירדן ומסתננים בגבול הדרומי. היום עוסק ד"ר משה טרדמן בסוגיות של סביבה בישראל ובעולם הערבי, ובשיתופי פעולה סביבתיים בין דתות שונות – תחום שנמצא בחיתוליו בעולם כולו, ודווקא בירושלים החל קורם עור וגידים.
האירוניה בהתקפה של ארגוני שמאל על ממצאיו של ד"ר טרדמן היא העובדה שהאחרון מגדיר את עצמו כאיש שמאל מובהק. לצורך העניין הוא מודה ומתוודה שבבחירות האחרונות שלשל פתק של מרצ לקלפי. כך שמבחינתו, הביקורת שחטף משמאל היא ביקורת מבית.
"הייתה עלי התנפלות, ובזמנו ביקש ממני פרופ' סופר לא להגיב לטענות והוא בחר להגיב בדרכו שלו. נטען נגדי שלא היה מדובר במאמר אקדמי, משום שפרסמתי מסקנות עם ממצאים של תשאולים שלא נערכו בהסכמת המתושאלים. אני אפילו לא חשבתי להתווכח איתם, כי זו הייתה טענה שטותית לחלוטין. במחקרים אנתרופולוגיים אתה לא שואל את האדם האם אתה יכול להכניס את זה לתוך המחקר. אתה מראיין ורושם את הממצאים. לכן המתקפה הזו היא לא מן העניין. קבעתי מסקנות שלא תאמו את הציפיות שלטענתם מתקיימות בשטח, למרות שאני באתי במגע יומיומי עם המסתננים, בניגוד לחלק מאותם אנשים שביקרו את המסמך אך לא ראו או נפגשו עם אותם מבקשי מקלט, ומרבים לדבר על הסוגיה".
פרופ' סופר הגדיר את הביקורת עליך "מתקפה זדונית".
"זה נכון במידה מסוימת, אבל אני לא נוטה לקחת את הדברים ללב. הוויכוח יצא מתחומי השיח האקדמי, והתחושה שיצאתי איתה אחרי הפרשה היא חוסר היכולת של ארגוני שמאל לשמוע דעות אחרות. יש בעיה לפעמים בארגוני השמאל שהם יכולים לדבר אך ורק עם עצמם. הם יכולים לשמוע רק את הדעות שלהם ולא לשמוע דעות של אחרים. קשה להם לשמוע משהו אחר, בייחוד כשזה לא תואם את העמדות שלהם", אומר ד"ר טרדמן, ומזכיר כי "אני שמאלני, ואני אומר זאת בפה מלא".
המסקנה שלך היא שרוב המהגרים לישראל מאפריקה הם מהגרי עבודה. אם כך, כל הטיעון של ארגוני זכויות האדם שמדינת ישראל חייבת לקלוט את מבקשי המקלט משום שהם פליטי חרב הוא בלוף אחד גדול?
"מצד אחד כן. מצד שני, במקרה של אריתריאה זה יותר מסובך, כי יש שם משטר דיקטטורי ויש שם רדיפה. במקרה של הסודנים זה הגירת עבודה נטו. נאמר כך: פליטים אין הרבה. מדארפור הגיעו אנשים שהם פליטים והם קיבלו מעמד פליט. למיטב ידיעתי מדובר במאות בודדות, אפילו לא אלפים. הרוב הגדול אלו מהגרים שהגיעו כתוצאה מהגירת עבודה, ואחר כך הזמינו קרובי משפחה להגיע לכאן. כמו שאנשים מגיעים לאמריקה ואומרים: הצלחנו, עכשיו תבואו אתם".

"פליט" עם לפטופ
במסגרת התשאולים נפגש טרדמן עם מהגרים שהגיעו מכל ארצות אפריקה. היו אפילו מסורבי עלייה מבני הפלשמורה באתיופיה שהתחזו לסודנים על מנת להסתנן לישראל. רבים מהמסתננים אומרים בפה מלא שהם באים לחפש עבודה וחיים טובים יותר בישראל. הדוגמה הקיצונית ביותר של מבקש מקלט שהוא זוכר הייתה כאשר הגיע אליו לתשאול בחור צעיר מאריתריאה עם מחשב לפטופ ביד, ושאל אותו אם הוא יכול לסדר לו עבודה כי יש לו תואר ראשון ושני. ד"ר טרדמן מספר על הנתיב הכמעט קבוע של המסתננים, שכולל טיסה לקהיר ומשם הסתננות לישראל דרך הגבול הדרומי. רובה הגדול של ההגירה הוא הגירת עבודה לכל דבר ועניין, הוא קובע.
חלק מהמסתננים מגיעים ממדינות אויב כמו סומליה למשל, שם יש אחיזה לארגוני האסלאם הקיצוני. "אני המלצתי לא להעניק מעמד פליט למסתננים שבאו מסומליה, משום ששם יש ארגוני אסלאם קיצוני שמבצעים פיגועים. קשה מאוד להבחין מי מהמסתננים שמגיעים מסומליה קשורים לקבוצת הטרור "אל שבאב" ומי לא. ישנה קבוצה אחת במדינה הזו שהיא נרדפת וכפופה לשבטים הראשיים, וההמלצה שלי הייתה כן להעניק להם מעמד. אך שוב אני אומר, צריך לדעת לעשות את האבחנות הללו".
יש לדעתך צביעות בכל מה שקשור לשיח אודות המסתננים?
"כן, יש שיח לא נכון. כשלא יודעים על מה מדברים אז נכנסים לכל מיני רגשות ותחושות ואנשים פועלים לפי אינטואיציה ולא לפי מידע. במשרד הפנים ישנה יחידה שנקראת RSD שעוסקת בבדיקה לעומק של אותם מבקשי מקלט. לאחרונה קיבלתי מידע שבשנים האחרונות רק אדם אחד קיבל מעמד של פליט. מדובר באדם שהוא לבקן ובאפריקה יש מקומות שרודפים לבקנים. יש אפריקאים שמאמינים שהאיברים שלהם טובים לבריאות ופשוט אוכלים אותם. הוא היחיד שקיבל מעמד של פליט. אנשי היחידה הזו שמתשאלים ועוברים הכשרה על ידי האו"ם הם מאוד מקצועיים ויש סיבה לכך שלא כולם זוכים למעמד פליט".
ארגוני הזכויות והמסתננים טוענים שהמדינה מסרבת לבדוק את המעמד שלהם.
"המדינה לא מסרבת, אלא מתקשה להתמודד עם המספרים. יש בעיית כוח אדם. גל ההגירה העצום שהגיע לא מאפשר לבדוק לעומק את הבקשות. האו"ם לא יכול לבדוק בגלל שאין לו כוח אדם, לכן הנושא הועבר לטיפול משרד הפנים. גם למשרד הפנים אין מספיק כוח אדם מיומן כדי להתגבר על המספרים העצומים. כל בדיקה כזו היא בדיקה של ימים והיא דורשת אנרגיה וזמן. אי אפשר לעשות את זה כמו אוטומט".
בינתיים מדינת ישראל התחילה להתמודד עם הגירת המסתננים. יש גדר בגבול הדרומי והיא מפחיתה משמעותית את כמות המהגרים מאפריקה לישראל. עם זאת, קובע ד"ר טרדמן, הבעיה רק תלך ותחמיר למרות מגבלת הגדר, משום שגלי ההגירה לישראל לא יופסקו בקרוב ובהעדר מדיניות ממשלתית בנושא המצב רק ילך ויסתבך. היחס הנוקשה של אירופה למסתננים וסירובה המוחלט לקלוט אותם, שינוי אקלים קיצוני באפריקה המלאה סכסוכי דמים גם כך והעובדה שישראל גובלת ביבשת האפריקאית - יהפכו את ישראל ליעד ראשון במעלה לפליטי ומסתנני היבשת האפריקאית.
"הגדר עוצרת והיא מסייעת ללא ספק, אך המסתננים ימשיכו להגיע", קובע טרדמן. "כי כשאין מקום אחר ואתה מחפש את הדרך אל האושר, תמצא את הדרך. אירופה כבר מזמן סגרה את שעריה. אלו שמנסים להגיע לאיטליה טובעים בדרך, ומי שמגיע נסגר מאחורי סורג ובריח באי שמיוחד למסתננים מאפריקה. הספרדים הקימו חומה במרוקו כדי לעצור את הפליטים, שלא יעברו את מיצר גיברלטר. אירופה לא רוצה פליטים. כישלון הרב תרבותיות ועליית הימין בהרבה מדינות בעקבות זה מבטאים את העובדה שאירופה לא ששה לקבל פליטים נוספים מעבר למה שכבר יש להם. בעניין הזה צריך לדעת שאירופה הרבה יותר נוקשה מישראל. היחס שם לפליטים ומסתננים הוא מחפיר.
"בנוסף לכך, אפריקה מלאת משברים. אנשים ירצו להימלט ממנה כל הזמן והמקום הכי קרוב הוא מדינת ישראל. לכן ישראל חייבת לאמץ מדיניות להתמודדות מושכלת עם התופעה, שרק תלך ותגבר", מסביר טרדמן.
מבחינת המדיניות הממשלתית של ישראל, טרדמן רחוק מלהיות מרוצה. למרות הגדר, הצהרות שר הפנים הנוכחי גדעון סער והקודם אלי ישי וחזרתם של כמה מאות מסתננים לאפריקה, גלי הגירה יגיעו לישראל, הוא טוען, ייתכן שלא מהגבול הדרומי אלא מגבול ירדן. "רבים מהמסתננים הם נוצרים והם מכירים היטב את הסיפור התנ"כי של בני ישראל", הוא מחייך, "אם לא דרך המדבר אז דרך הגבול המזרחי".
הצצה להעדר המדיניות של ישראל מספק טרדמן מתקופת עבודתו כמתשאל. "ב‑2008 היה נוהל של גדרה-חדרה. אסור היה למסתננים לשהות בין גדרה לחדרה, וכחלק מעבודת התשאול שלנו התבקשנו ליידע את המתושאלים על ההגבלה. כמובן שאחרי שהם קיבלו את הוויזה, הדבר הראשון שהם עשו היה לנסוע לתל אביב. כמתשאלים, תחום האכיפה לא היה בידינו, והיה ברור שאחרי שאמרנו להם לא לנסוע למרכז הם הגיעו לתל אביב. אין אכיפה כתוצאה מכך שאין מדיניות".
בעניין הזה שותף ד"ר טרדמן לביקורת של ארגוני זכויות האדם על ממשלות ישראל. "גם היחס שלנו למסתננים הוא מחפיר. אמנם לא כמו האירופאים, אבל בהעדר מדיניות הם נופלים בין הכיסאות. העדר טיפול מביא לניצול ולפיצוץ. השהייה של המסתננים במקומות מוחלשים כמו דרום תל אביב היא מסוכנת, כי היא מובילה לפגיעה קשה באוכלוסיות מוחלשות. המדינה צריכה לפעול לפיזור אוכלוסיית המסתננים בכל רחבי הארץ, גם לכפר שמריהו אם צריך".
אתה רואה מסתננים נקלטים בכפר שמריהו?
"לא, אבל הלוואי שכן", הוא צוחק. "צריך מדיניות ממשלתית להעביר את המסתננים גם למקומות כאלה. יש הרבה אנשים שמדברים על אותם מבקשי מקלט, אך מעולם לא ראו אותם. יש הרבה אנשים שלעולם לא מסתובבים בדרום תל אביב או באילת, ויש מידה לא מועטה של נתק בינם לבין אותה אוכלוסייה שמדברים עליה. הם לא יודעים על מה מדובר. אולי שווה להביא אותם קרוב יותר לאותה אוכלוסייה, שפשוט יבינו על מה מדובר", הוא אומר בחצי חיוך. בשורה התחתונה, סבור ד"ר טרדמן, מדינת ישראל צריכה להיות ערוכה לגלי הגירה נוספים שעוד יבואו אל הארץ המובטחת, ולאמץ מדיניות הגירה ברורה שתעביר מסר למסתננים פוטנציאליים ותתמודד עם אלו שנמצאים כבר בארץ.

מזג האוויר יוצר מלחמות
כמומחה לסביבה, כתב ד"ר טרדמן מחקרים ודו"חות על שיתופי פעולה בסוגיות סביבה בין ישראל למדינות ערב. לסביבה אין גבולות, קובע טרדמן, ולכן מה שמתרחש אצל שכנינו מעבר לגבול משפיע ישירות על חייהם של אזרחי ישראל. זיהומי אוויר שיש ברשות הפלשתינית או בקהיר, משפיעים בהכרח על החיים כאן בישראל.
בעוד שבאירופה נשמעים קולות אהדה לחרם על ישראל, במדינות ערב ישנם שיתופי פעולה סביבתיים ומחקריים עם ישראל בתחום הסביבה. "הצורך הוא אם כל המצאה", קובע טרדמן, "אפשר להחרים ברמה ההצהרתית. בפועל, יש שיתופי פעולה בין מדינות ערב והרשות הפלשתינית לבין ישראל בכל מה שקשור לסביבה".
מדינות המפרץ, מגלה טרדמן, נהנות ממוצרים חקלאיים מישראל. "הממשלות במפרץ ומי שמקבל את המוצרים יודעים בדיוק מאיפה זה מגיע. אז אולי מורידים את המדבקה שמציינת שמדובר בישראל, אבל בפועל יש שיתופי פעולה. אני יצרתי קשר לאור מחקרים שעשיתי בתחומי הסביבה במדינות ערב. העובדה שאין מחקרים על סביבה במדינות ערב מייצרת חיבורים עם גורמים שונים בקרב שכנינו. כשמישהו חוקר, אז מתייחסים אליו גם אם הוא ישראלי".  
במילים "לסביבה אין גבולות" – משפט שאהוב במיוחד על ד"ר טרדמן – הכוונה היא לא רק לתופעת זיהום האוויר החמורה שנובעת מאגזוזים ישנים ברשות, אלא לסוגיית המדבור שמשנה את פני המזרח התיכון ואולי אפילו תגרום לנפילתו של בשאר אסד.
מדבור הוא תהליך שבו המדבר מתפשט על המזרח התיכון, מה שמחולל שינויים רבים. "המדבר מתפשט לאזורים עירוניים וכפריים. הרוחות והחום מייבשים בארות, הדיונות מתפשטות כל הזמן בקצב איטי וגם הטמפרטורות עולות", מסביר טרדמן.
שינויי אקלים, קובע טרדמן, מייצרים מלחמות. למשל, לעובדה ש לישראל מגיעים מסתננים מדארפור יש קשר ישיר לתופעת המדבור. "במשך 40 שנה המדבר התפשט כ‑100 ק"מ בדארפור. זה גרם לייבוש כל הבארות של הערבים שחיים בצפון, והם נאלצו לנדוד דרומה. החלו מלחמות על שטחים, שגרמו לזירוז המלחמה בין הצדדים".
וכיצד המדבור קשר לאסד? משנת 2005 החלו שנות בצורת בסוריה. המדבר התפשט במחוזות של דארע ודיר א-זור, שם שכנו המיעוטים הכורדיים והדרוזים, והם החלו במחאה נגד השלטון הסורי. "המדבור גרם לכך שמשהו כמו מיליון פליטים היו צריכים לעזוב את מקום מושבם ולעבור לערים, מה שרק הגדיל את הלחץ על המשאבים הסביבתיים שהשלטון הסורי לא יכול היה לתחזק. הדבר הגביר את המחאות. בשנת 2003 בשאר ביטל את המשרד לאיכות הסביבה, ובגלל המדבור הוא החזיר אותו. בשנת 2009 הוא הבין שהוא בבעיה. אלא שזה כבר היה מאוחר, וכך על רקע הנושא של מדבור וזכויות על קרקע בין קבוצות שונות פרצו מהומות בדארע ודיר א-זור וגורמים נוספים תפסו על זה טרמפ. אבל בתחילה, המרד נגד בשאר אל אסד התחיל כמהומות איכרים".
בישראל, אגב, נלחמים במדבור בנחישות, טוען טרדמן. "יש לנו המון ידע בתחום הזה, אם דרך צמחים שמתנגדים לרוחות המדבר ודרכים לעצירת החולות. בארץ יש את המומחים הכי גדולים להתמודדות עם תופעת המדבור".
ולמרות המומחיות הרבה בישראל, ד"ר משה טרדמן מקווה שתהיה גם מדיניות סביבתית משמעותית כי נכון לעכשיו, הוא טוען, קברניטי המדינה עדיין לא מתייחסים במלוא כובד הראש להשפעה של הסביבה על המציאות. "המדבור ושינוי אקלים אלו נושאים ביטחוניים ממדרגה ראשונה. מבט לעבר שכנינו ממחיש זאת היטב", קובע טרדמן. "זה הכרחי שמדינת ישראל תפנים את משמעות ההשפעה שיש לסביבה על החיים ואת העובדה שלסביבה אין גבולות".

יום ראשון, 9 בפברואר 2014

ייאוש מדעת - אלון ליאל מוותר על הדמוקרטיה; מדוע הקרן החדשה סרבה לממן עמותה של מיטב אנשי השמאל? ומי הפרופ' שמבקש לחשוף בעלי עסקים המשתפים פעולה עם מתנחלים?



"כן, ויתרתי על דעת הקהל הישראלית". אלון ליאל


בשבוע שעבר שוחחתי עם מנכ"ל משרד החוץ לשעבר אלון ליאל. השיחה איתו הייתה אמורה לעסוק בעמותה שהוא חבר בה - "שוויון- הארגון למניעת גזענות ואפרטהייד בישראל" במסגרת כתבה לעיתון "בשבע". אבל השיחה הסתובבה לשאלה עד כמה השמאל בישראל מעוניין לשנות את דעת הקהל הישראלית והאם הקריאה לחרם חיצוני מחו"ל היא, למעשה, התייאשות מדעת הקהל. או במילים אחרות האם השמאלנים ויתרו על הישראלים?.

יאמר לזכותו של אלון ליאל שהוא לא התכחש לטענה ואמר בצורה ישירה: נכנעתי. הוא מודה שהוא איבד את היכולת להשפיע על הבוחר הישראלי.

"אני אישית מזמן ותרתי על דעת הקהל", אמר ליאל בשיחה איתו, "אבל אני חושב שדעת הקהל הישראלית לא עומדת מול השמאל. דעת הקהל הישראלית עומדת מול העולם לא מולנו (השמאל י"פ). אין לנו סיכוי מול החתך של המרכז ימין אבל העולם מתמודד מולו ולכן אני בדעה שבלי ג'ון קרי כזה לעולם לא יהיה שלום. בלעדיו זה לא יהיה. אני ויתרתי על המאבק בדעת הקהל ולכן אני מסכים עם החבר'ה של ה-BTI. אם נתניהו יביא שלום אני אוהב אותו מאוד. אבל פה בתוך הארץ נכנענו הרמנו ידיים. הקרב הוא העולם מול ממשלת ישראל העולם מול הימין הישראלי.

הערתי בשיחה כי יש בזה משהו מתנשא להכריז בריש גלי על ויתור על דעת הקהל מה גם שיש בזה פן לא דמקורטי לגרור לחץ בינלאומי על מנת לשנות את דעת הבוחר. ליאל הסכים אך טען כי אין לשמאל ברירה:
 
"פעם היה לי ויכוח גדול עם ג'ראלד שטיינברג. אמרתי לו אני נכנעתי, אני ריאלי. אני רואה את יחסי הכוחות אני חי בירושלים. אני מיעוט שבמיעוט. מיעוט זניח אין לי כוח לשנות את זה. אני לא יכול. הוא אומר לי שאני לא דמוקרט - יכול להיות. אם אני נכנע ורואה שאני לא יכול להפוך לרוב אז אני מחכה שמלאכתי תעשה בידי אחרים. כן דמקורט לא דמוקרט, אני ריאליסט. השמאל הישראלי שחשוב כמוני הוא לכל היותר 20% מהאוכלוסיה. איך נהיה רוב? אף פעם לא נהיה רוב לפחות בעתיד הקרוב. המלאכה היא לא מלאכה שלנו מול הימין אלא של הקהילה הבינלאומית מול רוב הציבור בארץ וזה מה שמתרחש עכשיו. קרי מפעיל את הלחץ של הקהילה הבינלאומית שחושבת שצריך להפעיל על ממשלת ישראל  כדי להגיע להסדר. 

בהמשך השיחה המשיך ליאל וטען כי אין זמן לשמאל לעסוק בשכנועים של דעת הקהל כי הסדר עם הפלסטינים זה עכשיו או לעולם לא. לכן במובן מסוים, כל האמצעים כשרים לכפות על הישראלים הסכם.


"אין זמן", קבע ליאל, "ההכרעה צריכה לבוא השנה. אם היא לא תבוא השנה, היא לא תבוא. איך אני יכול לעשות מהפך בשנה (בדעת הקהל י"פ)? אין שום סיכוי ולכן אני אומר אנשים כמו קרי הם תקוותנו, אין לנו תקווה אחרת . מה שקרי עושה עכשיו זה בעיני הסיכוי האחרון שישראל לא תהפוך לאפרטהייד. אז אתה רוצה שאני אלך ברחבי הארץ לשכנע את אנשי הימין? אין לזה סיכוי ואין לזה זמן מה שאנחנו אנשי השמאל צריכים לעשות זה לתמוך בקרי".

השיחה עם ליאל התקיימה בעקבות עמותה ששמעתי עליה לאחרונה בשם "שוויון - הארגון למניעת גזענות ואפרטהייד בישראל". מיטב אנשי השמאל הציוני רשומים או חברים בעמותה.  שר החינוך לשעבר יוסי שריד, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר אלון ליאל, איש מרצ מוסי רז, שגריר ישראל בדרום אפריקה לשעבר וחבר מרצ, אילן ברוך, פרופ' דוד הראל, פרופ' מנחם קליין ומייסד העמותה הפרופ' עמירם גולדבלום כולם חברים וזו הרשימה הקצרה.

מה שמעניין שאנשי העמותה הזו פנו לקרן החדשה לישראל בבקשה לקבלת מימון ומסתבר שהאחרונים לא התרשמו מהרשימה המכובדת וסרבו להזרים מזומנים. המילה "אפרטהייד" לא באה בטוב לאנשי הקרן החדשה. זו תגובתם שנמסרה לי:
מהקרן החדשה לישראל נמסר: "אכן בחרנו שלא לקחת חלק במימון העמותה המדוברת של עמירם גולדבלום, שמשמש חבר המועצה הציבורית של הקרן. לעמדתנו השימוש במלה אפרטהייד הינו מרחיק לכת, יוצר חיץ וריחוק, ואינו עולה בקנה אחד עם רצוננו להניע שינויים לטובה בחברה הישראלית. יחד עם זאת הקרן תומכת ברבות ממטרות העמותה שביניהן יצירת חברה שוויונית, מאבק בגזענות וסיום הכיבוש".

יוסי שריד חבר העמותה קיבל שלילי מהקרן החדשה

אגב, פרופ' גודלבלום הקים לאחרונה עמ' פייסבוק פרטי ששמו:  Zionists Boycott Settlements ; מטרת העמוד היא להעמיד ל"עמוד הקלון" כביכול לא רק את המתנחלים אלא גם את "עוזריהם". פוליטיקאים, בעלי עסקים שעושים עסקים עם המתנחלים. כל המשתפ"ים עם ההתנחלויות. עמוד מאוד מלבב. הנה טעימה מאחד הסטטוסים: 

"האתר יעודד חרם על גזענים ישראלים בולטים יחד עם החרם על כל ההתנחלויות, שכולן בנויות על עקרונות גזעניים ויוצרות בנוסף לכך אזור אפרטהייד תחת שליטת ישראל. לכן אנו מסירים את הכובע לפני העפרוני הישראלי, אחינועם ניני, שהשכילה לחבר לב ומוח ולדחות את קבלת הפרס של אקו"ם לכהניסט אריאל זילבר. אותנו לא תיראו בהופעות של הנבל הזה שמהלל את כהנא המתועב". 

מה שיפה אצל השמאלנים זו הפתיחות (עיין השורות על העפרוני מלמעלה ופרשת זילבר) והאמונה בכוח השכנוע כלומר דמוקרטיה (ליאל והישראלים).