יום רביעי, 30 באפריל 2014

גם פרופ' שמאלני חכם יכול לצאת נעל

לא פעם יש מעין נטייה קלה אצל אי אלו אנשי שמאל להתנשא על יריביהם במחנה הימין. זה מתפלק להם בלי שהם שמים לב לכך. מדי פעם הם שופכים מררתם על אנשי הימין ומאשימים אותם בלאומנות, בהמיות, רשעות, גזענות, אלימות, טפשות חסרת גבולות וכיוצא בזה. בניגוד לבהמיות הימין הם כמובן מקפידים לשמור על דעת נקיה, קרירות מחשבתית, עדינות נפש, אהבת בריות יוצאת מהכלל כל עוד הבריה איננה מתנחל או מתנחלת והעיקר שומרים על הומור בריא.

אז הסיפור הבא ממחיש שיש גם יוצאים מהכלל בשמאל, שאמנם ניחנים בכל המעלות המכובדות שכתבנו למעלה רק שיש להם נטייה ימנית משהו, הם נוטים להכללות ולרגשנות זולה. בדיוק כמו אותו ימני טוקבקיסט מטורלל גם להם לפעמים משתחרר הבורג.

ומעשה שהיה כך היה:

ישנו עמוד פייסבוק פארודי המכונה "שירת הימין". מדובר בעמוד סאטירי שיורד על טוקבקיסטים בימין. הם לוקחים טוקבקים של פסיכים מהימין, כאלו שיש להם, ככל הנראה, כמה הפרעות של קשב וריכוז ועוד כל מיני דברים באמתחתם, ממסגרים אותם בריבוע מעוצב, מנקדים, מעצבים באיורים מכובדים כמו היה הטוקבק לקוח מספר שירה מכובד. משעשע, אם כי לא מקורי. ארגון בצלם עשה בזמנו את אותה פארודיה הלועגת לטוקבקיסט הבהמי, מה שהיה ידוע בזמנו כסרטוני האשכנזיפטים של בצלם.



מאחורי הדף הפארודי הלז עומדת הביקורת הסמויה או הלא סמויה המכלילה את מחנה הימין כשבט בבונים פסיכופטי. זו למעשה אחת עמדות היסוד של השמאל הישראלי שנזהר בכבודם של פלסטינים אך לא שולט בסלידתו מהימין הישראלי. פארודית "שירת הימין" וסרטוני האשכנזיפטים של בצלם הם למעשה אותו טקסט מכונן שהגה בזמנו איש האשכולות דודו טופז שכינה את מצביעי הליכוד - "צ'חצ'חים" ועזר להעלות את מנחם בגין לשלטון. בין הצ'חצ'חים של טופז ל"שירת הימין" לא השתנה דבר. זו הדרך של שמאלנים למיניהם להסביר לעצמם למה הם כל כך צודקים. הם מעדיפים להנמיך את היריב ולצייר אותו כפסיכופט ולחוש בעליונתם המדומה.

ובכן, ביום השואה עמוד הפייסבוק הפארודי "שירת הימין" העלה את הטוקבק הפסיכי הבא:

אכן תמונות קשות.

אלא שהיו כמה שמאלנים מכובדים ונכבדים שעכבר מקלדתם הגיע לעמוד הפייסבוק של "שירת הימין" ומיד חשכו עיניהם. לנגד עיניהם נעלמה הפארודיה המשעשעת, אם כי לא מקורית כאמור, ומעשה שטן שכזה, לתדהמתם ולתומם, חשבו שנחתו באתר של משוררים אותנטיים מהימין. כלומר, אנשי הימין הבזויים, סברו השמאלנים המכובדים, הקימו לעצמם אתר של משוררים ופזמנואים ואלו הם שיריו. לא חוש הומור, לא פארודיה ודאי שלא טוקבקים שרוטים אלא אתר פיוטים של משוררים ימניים נאלחים. ובזה אחר זה הפציעו הסטטוסים הכבדים והרציניים על מותה של הדמוקרטיה, קריסתה של המדינה, ביבי-נאצי, והרבה "יהודונאצי", וכל המלל הדכאני של שמאלנים מכובדים חסרי חוש הומור. בואו ניתן כמה דוגמאות:

הזמר אפרים שמיר לוקח ללב את הגיגיו של הטוקבקיסט:



פרופ' עמירם גולדבלום ממייסדי "שלום עכשיו" לא קולט שמדובר בדף פארודי ששמאלנים צוחקים בו על אנשים שיש להם הפרעות קשב וריכוז. הוא רואה את תמונת העל בעמוד ומתפייט כהרגלו על הימין. "הימין במיטב מילותיו ושירת חייו". גולדבלום חי בסרט ויוצא לו יהודו נאצים. 


הבלוגר השמאלני יוסי גורביץ קולט שהפרופ' המכובד קצת נסחף והוא מנסה ליישר אותו: גולדבלום - חי בסרט - עדיין סבור שיש לתת לטוקבק הבלטה. אחרי הכול, זהו טוקבק!


כך קרה גם לפרופ' רחל אליאור המכובדת:


לבנת בן חמו מגלגל"צ מנסה להסביר לפרופ' אליאור, המומחית לקבלה, שאין משוררים ולא פזמונאים רק טוקבקיסטים שלא לקחו ריטלין אבל הפרופ' מתעקשת לקבוע שמדובר באותנטיות ימנית צרופה.


צור ארליך היקר ממקור ראשון ניסה להושיט כתף לבן חמו בתקווה לייצר שינוי אצל הפרופ':



התגובה האחרונה של צור ארליך, שאגב כדאי לקרוא את שיריו במקור ראשון, אפרופו שירת הימין, די מסכם את כל הסיפור בתגובתו האחרונה.

מה למדנו מכל זה ילדים חמודים? אל תתרגשו מהטובקים בימין  וגם לא מהטוקבקיסטים מהשמאל. לשני הצדדים יש נטייה, לפעמים, לאבד את חוש ההומור.

יום שלישי, 29 באפריל 2014

מאמר ששלח מנהל בית הספר בתל אביב רם כהן להורי תלמידיו לקראת יום השואה: "בזכות השכחה: עלינו לשרש את שליטתו של ה'זכור' ההיסטורי על חיינו"

לשכוח. רם כהן
מנהל בית בית הספר "תיכונט" על שם נתן אלתרמן, רם כהן, שלח לאחרונה מכתב להורי תלמידיו לקראת יום השואה. במכתב מביא כהן מאמר שפרסם פרופ' יהודה אלקנה, ניצול שואה מאושוויץ, בעיתון 'הארץ' בשנת 88'. 

המאמר מבקש לשכוח את נוראות השואה שהוחדרה לדברי כותב המאמר "בשיטתיות" לציבור הישראלי ולתלמידי ישראל. מטרת "החדרת השואה בשיטתיות", סובר כותב המאמר, היא לחנך לשנאה, כמובן. שטיפת מוח לאומנית. רם כהן רק מביא את המאמר של פרופ' אלקנה, אך ברור לגמרי שגם הוא סבור כי מדינת ישראל/משרד החינוך/החברה הישראלית וכיוצא בזה מנצלים את השואה על מנת לחנך לשנאת האחר וכו'. 

לאחרונה, עלה רם כהן לכותרות בעקבות הפולמוס המעיק בפרשת אדם ורטה וספיר סבח כאשר בריאיון לערוץ 2 הסביר מנהל בית הספר מתל אביב כי הוא לא יתן למורה שגרה בהתנחלויות ללמד בבית ספרו. הדיון כזכור יצר פולמוס ברשת ואפילו האפיל על פרשת אדם ורטה. בבקשה לינק לדיון 

נראה כי ימים אלו של ימי זכרון השואה ובשבוע הבא: יום הזכרון לחללי צה"ל ואחר כך יום העצמאות אלו הימים הקשים בחייו של מנהל בית הספר "תיכונט" מתל אביב רם כהן. תלמידיו עוד עלולים חלילה להזדהות עם העם היהודי ולאומיותו. במובן הזה, רם כהן מצטרף לקבוצת השמאל הרדיקלית שיצרה את המפגן המשעמם והכביכול חתרני ביד ושם של נטלי כהן וקסברג הצווחנית. רק שהוא לא צווח, הוא מנהל בית ספר.

מצ"ב המאמר ששלח רם כהן להורי התלמידים ונשלח גם אלי על ידי אחד ההורים שקצת חושש להתחיל מלחמה נגד המחנך הראשי של בנו. 

 בזכות השכחה / פרופ' יהודה אלקנה
איני רואה סכנה גדולה יותר לעתידה של מדינת ישראל מאשר העובדה שהשואה הוחדרה בשיטתיות ובעוצמה לתודעתו של כל הציבור הישראלי, גם לאותו חלק שלא עבר את השואה, וכן לדור הבנים שנולדו וגדלו כאן. בפעם הראשונה אני מבין את חומרת מעשינו, כאשר במשך עשרות שנים שלחנו כל ילד וילד בישראל לבקר שוב ושוב ב"יד ושם". מה רצינו שילדים רכים יעשו בחוויה הזאת? דיקלמנו באטימות מוחין ואף באטימות לב, ומבלי לפרש – "זכור"! לשם מה? מה אמור הילד לעשות בזיכרונות אלה? בעבור רבים מאוד תמונות הזוועה עשויות להתפרש כקריאה לשנאה. "זכור" יכול להתפרש כקריאה לשנאה מתמשכת ועיוורת.

ייתכן שחשוב שהעולם הגדול יזכור. גם בזה איני בטוח, אבל בכל מקרה זו אינה דאגתנו. כל עם ועם, לרבות הגרמנים, יחליט בדרכו הוא ומתוך שיקוליו אם רצונו לזכור. עלינו, לעומת זאת, לשכוח. איני רואה היום תפקיד פוליטי וחינוכי חשוב יותר למנהיגי האומה הזאת מאשר להתייצב לצד החיים, להתמסר לבניית עתידנו, ולא לעסוק, השכם והערב, בסמלים, בטקסים ובלקחי השואה. עליהם לשרש את שליטתו של ה"זכור" ההיסטורי על חיינו.

הדברים שנכתבו הם חריפים ושלא כדרכי, כתובים בשחור-לבן. אין זה מקרה או מצב רוח חולף. לא מצאתי דרך טובה יותר להצביע על חומרת המצב. למעשה, ידוע לי היטב שאין אומה שוכחת, או צריכה לשכוח לחלוטין את עברה על כל פרקיו. וכמובן, יש מיתוסים אחרים החיוניים לבניית עתידנו, כמו מיתוס ההצטיינות או מיתוס היצירתיות, ובוודאי שאין כוונתי שיפסיקו ללמד את דברי ימי העם. ניסיתי להילחם בהמשך קביעת השואה כציר מרכזי בהווייתנו הלאומית.

--------

עד כאן מאמר של פרופ' יהודה אלקנה. בהמשך המכתב כותב רם כהן את ה"זכור" שלו. "כששואלים אותי, רם, מהו הלקח העמוק שאני נושא איתי, מהו ה-'זכור' שלי, אוכל לומר ללא כל ספק ולאחר 10 ביקורים במחנות הריכוז וההשמדה ברחבי פולין וגרמניה, כי ה'זכור' שלי מתמצה בשירו של מרטין נימלר", כותב כהן.


:
לא הרמתי את קולי

בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר איגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."

יום שלישי, 8 באפריל 2014

הילולת הבבא חאקי - (על נעילת הדלת של בתי המדרש הדתיים לאומיים בפני גדולי רבני צפון אפריקה)


שער "שביעי": הרב יצחק אביחצירא מקובל ציוני בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו

  
הצאצאים החרדים אמנם החרימו את ההילולה לזכרו הרב יצחק אביחצירא (הבבא חאקי) שאורגנה על ידי נינו של הרב, נריה כנפו, אך הוא וחבריו צעירים מהציונות הדתית נחושים להעלות על נס את היהדות הספרדית שרובה ככולה הייתה ציונית דתית. כנפו וחבריו, חברי עמותת "הדסים", מקווים שלא רק החרדים יגלו עניין בתורה הציונית דתית של רבני צפון אפריקה אלא גם בית המדרש הדתי לאומי יפתח את שעריו לענקי הרוח הספרדיים  

בית הכנסת הספרדי של אחוזת אתרוג השבוע היה מלא מפה לפה. מהחלונות בקעו שירי פיוטים שבוצעו בכישרון רב על ידי הפייטן צור יגאל יפרח משדרות. השולחנות היו עמוסים מאכלים ועוגות. ספינג'ים וכוסות ערק וויסקי חולקו לכל דורש. ההילולה לזכרו של הרב יצחק אביחצירא זצ"ל ה"בבא חאקי" הייתה בעיצומה. נינו של הרב, נריה כנפו, ממארגני ההילולה, התרגש לגלות ולחשוף את המשנה התורנית ציונית של אבי סבו, הרב אביחצירא, מי שהיה רבה של העיר רמלה ולוד מקום המדינה ומגדולי רבני הספרדים בדור האחרון. רק נקודה קטנה אחת העיבה על השמחה. צאצאים אחרים של הבבא חאקי דאגו להעביר מסר לכנפו: "אם תהפוך את הרב אביחצירא ל'מזרוחניק' נגנה אותך". בני המשפחה החרדים של הרב אביחצירא החרימו את האירוע.

בנו של הבבא חאקי, אהרון אביחצירא, מי שהיה שר הדתות מטעם המפד"ל ונשלח על ידי אביו לכהן בכנסת במפלגה הציונית דתית עמד לימינו של הנין הצעיר. "אני איתך", אמר לו השר לשעבר שגם הגיע להילולה, "אבא היה רחוק מכל השקפה חרדית אנטי ציונית".

העלאת המשנה הציונית דתית של הבבא חאקי היא חלק מסדרת פעולות של צעירים בני הציונות הדתית שנרתמו לנער את האבק מעולם התורה הספרדי שלדעתם נדחק לקרן זווית. לא רק חרדים מתכחשים לתפיסות הציוניות דתיות של רבנים ספרדים, כמו הבבא חאקי, אלא גם בתוך הציונות הדתית לא מרימים על נס את גדולי המחשבה היהודית, הרבנים הספרדים, שהיו אוהבי המדינה והארץ בכל רמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם. חלק מהצעירים שהגיעו השבוע להילולה דיברו בינם לבין עצמם ותהו איך מעולם לא שמעו בישיבה התיכונית ובישיבות ההסדר על דמותו של הרב אביחצירא.

עכשיו קמה חבורה צעירה שבאה להחזיר עטרה ליושנה. מלבד נריה כנפו אפשר למצוא שם את ירון אטיאס, אלעד פורטל ואלירן ביתן שהקימו עמותה ששמה "הדסים" שמטרתה להיות "הבמה להתחדשות רוח יהדות ספרד". אטיאס ופורטל השיקו לאחרונה את הסידור המרשים "ארץ חמדה" – סידור תפילה ליום העצמאות ויום ירושלים כמנהג הספרדים, בו אפשר למצוא גם "דברי רבותינו בשבח ימי ההודאות ומלכות ישראל". 

בהקדמה לספר כתבו העורכים כי עם עלייתה של הציונות ושיבת עם ישראל לארצו היו רבנים שבחרו להתנגד למהלך "אך לא מבני ספרד הם באו. חכמי הספרדים ככללם, ראו בתהליך ההתעוררות והקמת המדינה, כתחילת הופעת גאולת ישראל או כלשונם 'אתחלתא דגאולה'". בסוף הסידור מובאים מכתבים של גדולי רבני צפון אפריקה שכתבו והיללו את הציונות ותהליך שיבת עם ישראל לארצו והקמת המדינה. אפשר למצוא שם בין השאר את הרב כלפון משה הכהן מי שהיה רבה הראשי של ג'רבה, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל הרב הראשי לישראל, הרב עמרם אבורביע, הרב יוסף משאש, הרב משה מלכה וכמובן הרב יצחק אבוחצירא, כולם ענקי רוח ומחשבה שראו בציונות את התגשמות הנבואה של חזון העצמות היבשות. הסידור שזור פיוטים של אהבת ציון והאומה מפי רבנים ופייטנים. 

להתפלל נגד הגיוס? נגד מסורת אבות
בין הדוברים שהגיעו להילולה היו לא מעט נאומים שהתכתבו מול העמדה החרדית שהקימה מאחזים בלבבות הציבור הספרדי במשך השנים. הרב חיים אמסלם סיפר על הרב אביחצירא ועל התפיסה הקלאסית של תורה ועבודה שהייתה נר לרגלם של חכמי יהדות ספרד מאז ומתמיד. סגן שר הדתות הרב אלי בן דהן שחזר מביקור בהונגריה דיבר על הצלת עולם התורה שנעשתה על ידי המדינה. "אחרי 65 שנה זכינו כולנו ואין עוד תקופה בכל ההיסטוריה הישראלית שעולם התורה פורח כל כך. בכל יום מודפסים עשרות ספרי קודש ולכן כשאנחנו קמים כל בוקר ואומרים 'מודה אני' אנחנו כולנו מצווים להכיר בטובתה של מדינת ישראל. יש היום אווירה כזאת שכביכול המדינה רוצה להחריב את עולם התורה" הוסיף בן דהן, "אבל בואו לא נהיה כפויי טובה, חס ושלום, מי שיקם את עולם התורה אם לא מדינת ישראל? לבוא ולזרוק האשמות שהמדינה רוצה להחריב את עולם התורה זו כפיות טובה וחלילה יאמר עלינו כמו שאומר שלמה 'משיב רעה תחת טובה לא תמוש הרעה מביתו'", אמר הרב בן דהן והקריא מכתביו של הרב אביחצירא המשבחים את חשיבותה של מלכות יהודית.

אהרון אביחצירא, בנו של "הבבא חאקי", ביקר את העמדה החרדית הבזה לערך השותפות בנטל. מחשבה כזו, אמר אביחצירא מעולם לא הייתה בקרב רבני מרוקו בדורות הקודמים. "דבר אחד אני לא יכול לקבל", אמר אביחצירא, "כשיהודי יוצא מרוקו עומד בתפילה ואומר 'אני מתפלל שלא יגייסו אותי לצבא' צריך לבקש באותו רגע לעשות קריעה ולבקש סליחה מההורים, מהסבים ומסבי הסבים מדור לדור שהתפללו כל יום ואף מתו בגלל רצונם להגיע לארץ ישראל. במלחמת ששת הימים חזרתי מחו"ל בשביל להתגייס אמי בכתה ושאלה למה חזרת? ואבא אני זוכר אמר לי: 'בני, אם היו מקבלים אותי גם אני הייתי מצטרף'. הוא היה אז בן 60. מה זאת אומרת להתפלל שלא ייקחו אותי לצבא? זה להתפלל 'שלא יהיה חלקי עמכם'! זה דבר שלא היה במחשבה אצל הורינו או אבותינו. זו איננה דרך אבותינו". 

מסיבת סידור - למה לא בנוסח ספרדי?
כאמור, ההילולה לזכרו של הבבא חאקי לא נועדה להציב מראה לעולם החרדי אלא, ואולי בעיקר, לחבר את העולם הציוני הדתי למורשת יהדות ספרד שאולי אין דבר יותר ציוני-דתי ממנה. במובן הזה, אומרים חברי עמותת "הדסים" אין הם מחדשים דבר אלא כדבריו של ה"מסילת ישרים" מגלים מחדש את הדברים המפורסמים לכל שמרוצת הזמן נדחקו לקרן זוית. 

ירון אטיאס, אחד מחברי העמותה, אומר לשביעי כי הפעולה של הקבוצה היא בזירה הדתית לאומית אך היא נכונה לא פחות לחברה הישראלית כולה. "האימפקט של מה שאנחנו עושים הוא בכל החברה הישראלית אבל זה מתחיל במקומות שאנחנו נמצאים בהם. למשל, בית המדרש של הציונות הדתית שהוא המקום שאנחנו באים ממנו וחוזרים אליו", אומר אטיאס ונותן דוגמא לדברים, "אני אשאל אותך שאלה פשוטה: תסתכל על הספרייה בבית המדרש שלך, בישיבת ההסדר או הישיבה הגבוהה. האם ראית על המדף חכם או רב ממוצא ספרדי מהמאתיים שנה האחרונות? תמיד אוהבים לומר רמב"ם או ריה"ל אבל אני שואל על המאתיים שנה האחרונות מאז שעוצבה התפיסה כיצד ישיבה צריכה להיראות? לצערי, התשובה תהיה שלילית, ומדוע בעצם? לא היו גאונים ספרדים במאתיים השנה האחרונות? לא נכתבו חיבורים הלכתיים? ספרי שו"ת? כל מי שמכיר את הדברים יודע שבמאות השנים האחרונות נכתבו כל כך הרבה ספרים חשובים על ידי רבני ספרד, למה, נשאלת השאלה, הם לא מצויים על מדפי הספרייה של בתי המדרש שלנו?".

"האמת היא שגדלנו במוסדות חינוך אשכנזיים", מספר אלירן ביתן אחד מחברי העמותה, "בבית תמיד ידענו שהיו גדולים וצדיקים שהייתה להם תורה ומשנה סדורה אבל כשהגענו לישיבות התיכוניות וכמובן לבתי הספר היסודיים – דבר מזה לא נמצא. וזה מחלחל, אם החברה מסביב לא נותנת את המקום הראוי למסורת הזו אז לא פלא שהיא נדחקת לקרן זווית והיום גם בציבור הספרדי לצערנו שוכחים מי היו אותם גדולים. אני מאמין שהציונות הדתית חייבת להוציא לאור את המורשת של אותם ענקי רוח שהיו אוהבי העם הארץ ולא פחות מכך אוהבי המדינה".

הרב אביחצירא, אומר אטיאס, הוא דוגמא למודל רבני ספרדי שהציונות הדתית הייתה צריכה להרים על נס. במקום זאת, מעטים תלמידי הישיבות היודעים מי היה הבבא חאקי. "מדובר במישהו שבכל סטריאוטיפ טבעי הוא כביכול 'מרוקאי כבד' לגמרי, מקובל, מישהו שבהארדקור הילולה לזכרו צריכה להיות של אירוע של מכירת נרות ותמונות צדיקים כלומר משהו מאוד רדוד ושטחי בעניין. אנחנו באים ואומרים בואו נלמד לעומק את תורתו של הרב אביחצירא. מדובר בנציג ה הספרדי הבולט ביותר שתמך אי פעם בציונות הדתית ובמפד"ל. אני לא מכיר נציג ספרדי אחר לאורך מאה שנות הציונות הדתית שדחף ותמך באופן  כל כך נחרץ במה שאנחנו קוראים היום הבית היהודי ולא רק במובן הפוליטי אלא במובן הציוני דתי."

אחד המשתתפים שהגיע להילולה בחור צעיר עם ילדים סיפר לשביעי אנקדוטה שממחישה לדבריו את ההחמצה של הציונות הדתית עם הציבור הספרדי. "השבוע יש לבני מסיבת סידור. בשלב מסוים שאלתי את המורה באיזה נוסח הסידור שיחולק לתלמידים. המורה פערה את שתי עיניה ושאלה 'למה אני מכניס את השד העדתי' אמרתי לה שנוסח אשכנז כבודו במקומו מונח אבל לא כל התלמידים מתפללים בנוסח הזה. לא ביקשתי שיחלקו רק סידורים ספרדים בקשתי רק שלא ימחקו את המסורת שלי". בסופו של דבר, מספר הבחור, "התפשרו" בבית הספר על סידור אשכנזי ב"נוסח ספרד" אחרי שהורים ומורים גערו בו על "ניסיון הפירוד". "לא נראה לי הגיוני, ובוודאי שלא מכבד, שמוסדות החינוך של הציונות הדתית לא מחנכים ומלמדים את תורתו של הרב אביחצירא. הבעיה היותר גדולה, זה לא שלא מחנכים את התלמידים, אלא שגם המורים והרבנים עצמם לא מכירים את הדמויות הרבניות הללו. זה מחדל תרבותי". 

למרות הדומיננטיות האשכנזית בציונות הדתית גם באי ההילולה לזכרו של הבבא חאקי מאמינים שהציבור הדתי לאומי משתנה. הגיוון של העדות נותן בציבור הכיפות הסרוגות את אותותיו. "בוודאי שהציונות הדתית משתנה לטובה", קובע הפייטן הצעיר צור יגאל יפרח משדרות, "היום ישנם שירים ששרים במרכז הרב, פיוטים שלפני עשר שנים אפשר היה רק לחלום שישירו אותם. לעשות 'מעוולים' בקדיש אלו דברים שאף אחד לא היה מעלה על דעתו בעבר אך היום בישיבות תיכוניות יש לכך הרבה יותר  מקום והבנה. גם אי אפשר להתעלם מהכמות של הציבור הספרדי בתוך הציונות הדתית. לכן אתה רואה היום הרבה יותר פתיחות לפיוטים, שירי בקשות ושירה ספרדית". 

"אני מאמין שמההילולה החברתית ציונית הזו תצא בשורה", מסכם נינו של הבבא חאקי, נריה כנפו, "אני מאמין שהרב אביחצירא, סבא רבא שלי, הוא מודל לציבור גדול שאוהב את התורה, העם, הארץ והמדינה ומרגיש צורך להישאר נאמן למסורת בית אבא. חובתנו היא לספר לציבור את הסיפור שנשכח ונדחק לקרן זווית".